Sunday, July 12, 2015

Jewish Rights to Greater Israel - זכויות העם היהודי על ארץ-ישראל


זכויות העם היהודי על ארץ-ישראל 
iv
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
הקדמה
זכויות העם היהודי על ארץ-ישראל )זעיא"י( מוליך את הקורא במסע
המקיף שלושת אלפים שנה: הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ-
ישראל; תחיית שאיפותיו הלאומיות המתגלמות בתנועה הציונית
המודרנית; ההכרה בזכויותיו הקיבוציות-הלאומיות במשפט הבינלאומי;
וההפרה הזדונית של זכויות אלה בתקופת המנדט הבריטי – עד
להכרזה על הקמתה של מדינת ישראל, היא מדינת העם היהודי.
בפרק הסיכום, מוצגים מספר נושאים בדרך של הבחנה בין אגדה
לעובדה. נושאים אלה ממשיכים להציב מכשולים ולהקשות על היציאה
מהמציאות המדינית של הסכסוך הערבי-ישראלי – בדרך לשלום צודק
ובר-קיימא באזור.
ספר זה מובנה כדי לספק לקורא רמת פירוט הדרגתית:
 תמצית המאורעות ההיסטוריים ומסמכי-המפתח המשפטיים
מוגש בעמודים אחדים בצורה כרונולוגית בליווי הסברים קצרים.
 אחר-כך באה הרחבה של סיכום זה בסקירה לעומקם של
מאורעות ומסמכים אלה.
 לבסוף, ההערות וההפניות כוללות יותר ממאה קישוריות
אינטרנט הנוגעות לעניין, ממקורות מהימנים.
זעיא"י היא תשובתנו להשתרשות של מושגים ב"תהליך השלום" דוגמת
"כיבוש", "שטחים תמורת שלום" ו"פתרון שתי מדינות" – הרומזים כולם
לרכישת שטחים מפוקפקת )אם לא בלתי-חוקית( ע"י העם היהודי,
והמתכחשים עקב כך לזכויות הלגיטימיות של העם היהודי על ארץ-
ישראל, זכויות המעוגנות במשפט הבינלאומי.
אנו תקווה כי מסמך זה יסייע בידי אלה המאמינים בעליונותן של עובדות
לעומת דעות ואגדות, ואלה המתעמתים יומיום עם התפרצויות של אנטי-
ציונות – בעולם האקדמי, בחוגים פוליטיים ובתקשורת.
v
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
הבעת תודה
אני מבקש להביע את תודתי למר הווארד גריף – עורך-דין ונוטריון
בירושלים, ישראל – על עבודתו הממצה בזכויותיה המשפטיות של
ישראל, עבודה שנעזרתי בה רבות בהכנת הספר הזה.
עו"ד הווארד גריף הוא מחברו של הספר The Legal Foundation and Borders of Israel under International Law )"הסוד המשפטי וגבולותיה
של ישראל בכפוף למשפט הבינלאומי"(. הספר יצא לאור בשנת 7002
על-ידי הוצאת מזו, ירושלים. עו"ד גריף חיבר גם מספר מאמרים
שפורסמו באתרים שונים באינטרנט בשנים האחרונות.
אעפ"י שנוצלו בהכנת הספר גם מקורות נוספים רבים – כפי שבא לידי
ביטוי בהערות ובקישוריות למסמכים הנגישים באינטרנט – החלק הדן
בזכויות המשפטיות של ישראל בכפוף למשפט הבינלאומי מושתת ברובו
על עבודתו היוצאת-מן-הכלל של עו"ד הווארד גריף, שהסכים בטובו גם
לקרוא את כתב היד, ולא חסך כל מאמץ במתן הערות והארות הנוגעות
לעניין, וגם עליהם אני מודה לו.
אני מבקש גם להביע את הערכתי הכנה לסר מרטין גילברט, עמו
ניהלתי חליפתמכתבים מועילה, וכן לתובנותיו המבוססות על ידיעתו
הממצה על צ'רצ'יל ועל הפוליטיקה הבריטית בתקופה המכרעת בעקבות
מלחמת העולם הראשונה.
אחרון-אחרון, אני מוקיר את ד"ר ז'ק גאותייה, עורך-דין היושב בטורונטו,
שהקדיש שנים רבות לחקר הזכויות המשפטיות של העם היהודי על
העיר ירושלים. הוא הגיש את ממצאיו כתזה מקיפה, Sovereignty over the Old City of Jerusalem: A Study of the Historical, Religious, Political and Legal Aspects of the Question of the Old City
)"הריבונות על העיר העתיקה של ירושלים: חקר ההיבטים ההיסטוריים,
הדתיים, המדיניים והמשפטיים של שאלת העיר העתיקה"(.
סלומון בנזמרה
vi
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
תוכן העניינים
זכויות העם היהודי על ארץ-ישראל
מקורן של זכויותיה המשפטיות של ישראל, ההכרה בהן והפרתן
הסכמות
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י( ii
ראשית-דבר , גולדי סטיינר iii
הקדמה iv
הבעת תודה v תוכן העניינים vi
תמצית: אירועים היסטוריים, מסמכים וסדר הזמנים
מבוא 1
חלק :1 מקור זכויותיה המשפטיות של ישראל 3
חלק :2 ארץ-ישראל )פלשתינה( בתקופת המנדט הבריטי
מ 0270 ל 0292 7
ישראל: מאומה למדינה 1948-1945 : 9
סקירת עומק ) חלק 1 )
ישראל הקדומה
0711-277 לפנה"ס 11
277-373 לפנה"ס 14
373 לפנה"ס – 21 לספה"נ 16
הקשר ההיסטורי 19
הופעת הציונות המודרנית 22
האימפריה העותומנית 24
הצהרת בלפור 26
"ארבע עשרה הנקודות" של וילסון 29
ועידת פאריס לשלום – 0101 31
ברית-היסוד של חבר הלאומים 35
vii
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
ועידת סן רמו: ציון-דרך 38
סן רמו והמשפט הבינלאומי 42
אמנת הגבולות הצרפתית-בריטית 44
יצירת עבר-הירדן 47
עבר-הירדן: שאלות משפטיות ופוליטיות 50
המנדט על ארץ-ישראל:
עקרונות 52
שטחים ויישובים 53
"החלוקה" הראשונה 57
תוקף משפטי 61
סיכום 64
האמנה האנגלו-אמריקנית 65
סקירת עומק ) חלק 2 )
ארץ-ישראל )פלשתינה( בתקופת המנדט הבריטי
ועדת הייקרפט 67
הספר הלבן של צ'רצ'יל 69
ועדת שאו ודו"ח הופ-סימפסון 71
הספר הלבן של פספילד 74
ועדת פיל - ועדת וודהד 76
הספר הלבן של מקדונלד 80
העלייה היהודית 83
החלטת החלוקה של האו"ם: החלטה מס' 080 85
סיכום
לשון ואגדה 89
מחשבות אחדות בעניין השלום 91
הערות 95

תמצית אירועים היסטוריים, מסמכים
וסדר הזמנים
 מבוא
 חלק :1 מקור זכויותיה המשפטיות של ישראל
 חלק :2 ארץ-ישראל )פלשתינה( בתקופת המנדט הבריטי

- 1 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
מבוא
אין סוגיה פוליטית בדורות האחרונים שעוותו בה העובדות כפי שעוותו
העובדות הקשורות בסכסוך הערבי-ישראלי. דעות, דמיונות ותעמולה
הצליחו לערפל את העובדות הנוגעות למה שנקרא היום הסכסוך
"הישראלי-פלסטיני".
ספר זה מתמקד בזכויות המשפטיות של העם היהודי על ארץ-ישראל:
 שורשיהן ההיסטוריים;
 ההכרה בהן מסמכי-מפתח של המשפט הבינלאומי המודרני;
 היקפן וטווחן של הוראותיהן;
 הפרות הזכויות היהודיות בארץ-ישראל בתקופת המנדט;
 הוויכוחים סביב זכויותיה של מדינת ישראל בעשורים האחרונים; וכן
 ההשפעה שאמורה להיות לזכויות אלה בכל משא-ומתן להשגת
שלום צודק ובר-קיימא באזור.
- 2 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
במהלך העשורים האחרונים לא דובר רבות על זכויותיה המשפטיות של
מדינת ישראל, ולעיתים אף התעלמו מהן לגמרי. כאשר החלו בתהליך
אוסלו לשלום בשנת 0229 – אשר ישראל בכנות קיוותה שיצליח – עניין
זכויותיה המשפטיות של ישראל נשכח עוד יותר.
במענה על ויתוריה הרבים של ישראל בתוּרה אחר השלום, הגיבו ערביי
ארץ-ישראל שוב ושוב בדרישות גדלות והולכות. הם גם טוו רשת
מורכבת של אגדות 0 אשר זכו – באורח בלתי-צפוי ובלתי-מובן –
לחיבוקם של מגזרים נרחבים בתקשורת, באקדמיה, בעמותות ובאולמות
ממשל מערביים. לכל תרבות תשתית משלה של אגדות וסמלים,
והדמיונות שפוברקו על-ידי ערביי ארץ-ישראל כוונו אל עבר שתי מטרות
בלבד: הדה-לגיטימציה של הנוכחות היהודית בארץ-ישראל והדמוניזציה
של מדינת-הלאום של העם היהודי.
אחרי יותר מארבעים שנות תעמולה ערבית-פלשתינית, ניזוקה תדמיתה
של מדינת ישראל על הבמה העולמית. לא ניתן להתעלם מכוחם של
דמיונות. אולם, נראה, כי דמיונות ואגדות העומדים בצורה כה ברורה
מול עובדות שאינן ניתנות לסתירה – אין ביכולתם להחזיק מעמד
לאורך ימים.
בשנת 0271 , סיכם הנציב העליון לארץ-ישראל בפסקה אחת את עוצמת
הזכויות המשפטיות של העם היהודי על ארץ-ישראל. הוא קבע:
"הצהרת בלפור נתמכה בעת פרסומה על-ידי אחדות מממשלות
בעלות-הברית. היא אושרה שוב על-ידי ועידת בעלות-הברית
הראשיות בסן רמו בשנת 0171 . לאחר-מכן היא נתמכה על-ידי
החלטות שונות שנתקבלו בשני בתי הקונגרס של ארה"ב; היא
עוגנה במנדט על ארץ-ישראל שאושר על-ידי חבר הלאומים
בשנת 0277 ; באותה שנה נקבעה על-ידי שר המושבות
בהצהרת מדיניות פורמלית ש'איננה נתונה לשינוי' … המדיניות
נקבעה ואושרה באישור בינלאומי."
זכויותיה המשפטיות של ישראל – המוגשות להלן בצורה מסכמת –
מהוות עדות עובדתית נאמנה ביותר היונית להפרכת הדמיונות שכוונתם
לפגוע בלגיטימציה של מדינת היהודים.
- 3 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
זכותה היסודית ביותר של ישראל עומדת על ההיסטוריה העתיקה
הממושכת שלה – מאז יישובה הראשון של הארץ בידי שנים עשר שבטי
ישראל, בסביבות 0700 לפנה"ס, ועד לחורבן בית המקדש השני בשנת
20 לסה"נ. בתום תקופה רצופה זו של נוכחות יהודית לאומית בארץ-
ישראל – ובכללה, תקופות ממושכות של ריבונות יהודית – באו יותר
מאלף שמונה מאות שנים של פזורה עד להופעתה של התנועה
הפוליטית של הלאומיות היהודית המודרנית, היא התנועה הציונית.
הציונות נולדה בצורה מעשית כאשר פרסם בנימין זאב הרצל את Der Judenstaat "מדינת היהודים" בעקבות נוכחותו במשפט הראווה של
הקפיטן אלפרד דרייפוס בפאריס. הרצל הבין ש"שחרור" היהודים
באירופה שהובטח במסגרת התפיסות הליברליות של המהפכה
הצרפתית – לא מחק את האנטישמיות המושרשת עמוק בחברה
האירופאית.
בקונגרס הציוני הראשון – שנערך בבזל אשר בשוויצריה, ב -72
לאוגוסט 0222 – הרצל מתוקף תפקידו כנשיא ניסח יחד עם חבריו את
התכנית שתוביל להקמתה-מחדש של מדינה יהודית בארץ-ישראל. אזור
זה שנודע באותה תקופה כ"פלשתינה" היווה אז חלק מן האימפריה
- 4 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
העותומנית, דבר המבהיר מדוע נמנע הרצל מאזכור מפורש של "מדינה
יהודית". בתחילת מלחמת העולם הראשונה בשנת 0201 – שכרתה
ברית עם הקיסרות הגרמנית – היתה מוגבלת לשטחיה במזרח התיכון,
ובכללם – ארץ-ישראל.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, התנהלה פעילות דיפלומטית ענפה
בין הבריטים, הצרפתים, הרוסים, הערבים מהאזור בחצי-האי ערב
שנקרא חיג'אז והיהודים. בין הצדדים נחתמו הסכמים רבים – סודיים
יותר וסודיים פחות. הצהרת בלפור קבעה במפורש את כוונתה של
בריטניה להקים "בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל". הצהרה זו
הופנתה להסתדרות הציונית באמצעות הלורד ליונל רוטשילד.
עשרה חודשים לפני תום מלחמת העולם הראשונה נשא נשיא ארה"ב,
וודרו וילסון, נאום חשוב ביותר בקונגרס, נאום שנודע בשם ארבע
עשרה נקודות. בנאומו זה דיבר הנשיא בזכות יצירתה של "התאגדות
כללית של לאומים"; הוא הביע את התנגדותו לאמנות חשאיות, והדגיש
את חשיבותה של זכות ההגדרה העצמית של העמים. אעפ"י שרבים
מרעיונותיו של הנשיא וילסון לא נכללו באמנת ורסאי – שארה"ב מעולם
לא אשררה – הוא הצליח דווקא בהקמתו של "חבר הלאומים" ) League of Nations (, להביא לאימוץ מגילת היסוד – הברית – של החבר
ובהוצאתן של אמנות חשאיות אל מחוץ לחוק.
בוועידת השלום שהתכנסה בפאריס בשנת 0202 , הנושא הראשון על
סדר-יום הוועידה היה הקמתו של חבר הלאומים. במגילת-היסוד שעל-
פיה אמור היה המוסד הבינלאומי החדש להתנהל בלט סעיף 77 שחידש
את מושג המנדטים: עמים ששוחררו במהלך הסכסוך שזה עתה
הסתיים – אסור שהמעצמות הגדולות יהפכו אותם למושבות, אלא צריך
לסייע בידיהם להגיע לריבונות מלאה באמצעות תקופת נאמנות מוגבלת
– שבמהלכה תופקד השליטה על האזור בידי מעצמה מנדטורית
מתקדמת מבחינה כלכלית. בעוד שהאמנות שקבעו את מעמדן העתידי
של מדינות אירופה נחתמו ליד פאריס, חלוקת השטחים שהוחזקו קודם-
לכן על-ידי הקיסרות העותומנית במזרח התיכון נקבעה דווקא בוועידת
השלום בסן רמו.
ב -71 לאפריל 0270 , אומצה "החלטת סן רמו" – שלפיה ניתנו
לבריטניה שני מנדטים, המנדט על ארץ-ישראל והמנדט על מסופוטמיה
)היום, עיראק(, ולצרפת ניתן המנדט על סוריה )שמאוחר יותר התחלקה
לסוריה ולבנון(. החלטה זו כללה את הניסוח של הצהרת בלפור,
והעניקה לבריטניה את האחריות המשפטית ליישומה. ההחלטה אומצה
- 5 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
על-ידי המועצה העליונה של בעלות- הברית הראשיות )בריטניה, צרפת,
איטליה ויפן( שהייתה לה סמכות משפטית ולראשונה בהיסטוריה
נעשתה ארץ-ישראל – "פלשתינה" – לישות משפטית בכפוף למשפט
הבינלאומי, כאשר יועדה להפוך כולה ל"בית הלאומי של העם היהודי".
למרות שגבולות ארץ-ישראל היהודית לא נקבעו בבירור בסן רמו, היה
מובן שהשטח יכיל את שתי גדות נהר הירדן ישתרע בכיוון צפון-דרום
"מדן ועד בארשבע", על-פי התקדים של ממלכת ישראל ההיסטורית-
תנ"כית.
גבולות ארץ-ישראל נקבעו באמנת הגבולות הצרפתית-בריטית מאוחר
יותר בשנת 0270 . הוראות סן רמו באשר לארץ-ישראל נכללו באמנת
סוור באוגוסט 0270 . אמנה זו, שנחתמה על-ידי הסולטן התורכי, לא
אושררה על-ידי הממשלה התורכית החדשה של כמאל אתתורכ
שחתמה בשנת 0279 על אמנת לוזאן, שבה לא נכללו ההוראות הללו,
כיון שהן לא נגעו למעמדה הסופי של תורכיה, ואילו המנדט על ארץ-
ישראל כבר אושר מבחינה רשמית.
במהלך השנתיים בין דיוני ועידת השלום בסן רמו לבין האישור הסופי
של המנדט על ארץ-ישראל ביולי 0277 , החליפו ביניהן ההסתדרות
הציונית וממשלת בריטניה מספר טיוטות של כתב המנדט. אולם, עד
שהוגש כתב המנדט הסופי למועצת חבר הלאומים וזכה לאישורה,
צומצמה ארץ-ישראל היהודית עד לגדתו המערבית של נהר הירדן.
המנדט על ארץ-ישראל אושר בסופו של דבר על-ידי חמישים ושתים
המדינות החברות בחבר הלאומים.
החל בשנת 0277 , תרמו אירועים שונים לטשטושן או לדילולן של
הזכויות הטריטוריאליות של העם היהודי בארץ-ישראל. הבריטים מסרו
את רמת הגולן לסוריה, הנתונה למנדט צרפתי. נתמנה גוף מיוחד
לסימון גבולות, כדי שיקבע את הגבולות הסופיים של ארץ-ישראל, אולם
גבולות סופיים אלה לא עלו ממש בקנה אחד עם ההכרעות שנכללו
באמנת הגבולות הצרפתית-בריטית – לרעת ארץ-ישראל היהודית.
אחרון-אחרון, הבריטים ניתקו את החלק של פלשתינה שבעברו המזרחי
של נהר הירדן, והשעו את יישומה של הזכות היהודית להתיישבות
מאורגנת שם, זכות שהובטחה בסעיף 6 של כתב המנדט על ארץ-
ישראל. בריטניה העבירה לידיו של האמיר עבדאללה מהחיג'אז את
ניהולה של ארץ-ישראל המזרחית, ובכך יזמה את הפיכתו של שטח זה,
הנתון למנדט, לישות נפרדת בשם "עבר-הירדן" שזכתה לעצמאות
בשנת 0216 , וכונתה מחדש "ממלכת ירדן ההאשמית" במועד מאוחר
יותר.
- 6 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
ההחלטה הבריטית לנתק את עבר-הירדן משאר ארץ-ישראל נבעה
חלקית מרצונם של הבריטים למצוא חן בעיני המנהיגים הערביים. אחרי
שהצרפתים גירשו את המלך פייצל מדמשק ב -0270 , אחיו של פייצל,
עבדאללה, גייס כוח זעיר בחיג'אז במטרה להילחם בצרפתים בסוריה.
אולם הבריטים בלמו אותו באמצע הדרך, התירו לו להישאר בעמאן,
והעבירו את פייצל לבגדד, שם הוא התמנה למלך עיראק. בספטמבר
0277 החלו לנהל את עבר-הירדן ושאר ארץ-ישראל בנפרד זה מזה.
אמנם ארה"ב לא הייתה חברה בחבר הלאומים, אך ממשלתה ביקשה
לשמור על זכויותיהם של אזרחי ארה"ב ושל האינטרסים המסחריים
באזור. למטרה זו כרתו ארה"ב ובריטניה אמנה בשנת 0271 – האמנה
האנגלו-אמריקנית בעניין ארץ-ישראל – שכללה מלה במלה את מלוא
נוסח כתב המנדט, ובכך נעשתה ארה"ב מחויבת להוראות המנדט.
אמנה זו נחשבת חוזה בין המדינות ועל כן יש לראות בה "משפט
המדינה העליון" בארה"ב – וזאת על-פי סעיף 6 לחוקת ארצות-הברית.
המסמכים שהזכרנו לעיל – החלטת סן רמו, המנדט על ארץ-ישראל,
אמנת הגבולות הצרפתית-בריטית והאמנה האנגלו-אמריקנית בעניין
ארץ-ישראל – הם מסמכים של המשפט הבינלאומי, ובתור שכאלה ראוי
שיהיו מרכזיים בכל דיון בדבר הסכסוך הערבי-ישראלי. ההוראות
העולות מן המסמכים הללו מעולם לא בוטלו. הזכויות המוקנות לעם
היהודי על ארץ-ישראל נותרות בתוקפן עד עצם היום הזה. לדאבון-לב,
הן בקושי – אם בכלל – מוזכרות בתקשורת ובחוגים אקדמיים. אסור
לעקוף אותם במהלך תהליך השלום המתמשך.
- 7 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
אין כל ספק, שהממשלות הבריטיות בזו אחר זו, החל מממשלתו של
לויד ג'ורג' בשנת 0270 , עשו ככל יכולתן לטשטש, לבלום או להפר את
הזכויות המשפטיות של העם היהודי בארץ-ישראל – זכויות שהיה עליהן
לשמר ולקדם במסגרת המחויבות הבינלאומית שקיבלה בריטניה על
עצמה כמעצמה מנדטורית בארץ-ישראל.
החל במועד שקדם אך מעט להתכנסות ועידת השלום בסן רמו, מהלך
העניינים חזר על עצמו שוב ושוב בתוצאות הרסניות:
מהומות ערביות – שמקורן לעתים קרובות בקריאות המעודדות
התנהגות אלימה שיצאו מהמופתי של ירושלים, חג' אמין אל-חוסייני,
בשמשו כראש המועצה המוסלמית העליונה – הובילו לכינון ועדת
בדיקה בריטית, אשר המלצותיה יושמו ב"ספר לבן" שהגדיר מחדש את
המדיניות הבריטית. ספרים לבנים רצופים אלה הגבילו שיטתית את
הזכויות היהודיות בארץ-ישראל המנדטורית.
תוך עשרים שנה ממועד עריכת ועידת סן רמו עוותו הזכויות היהודיות
הלגיטימיות בארץ-ישראל מעבר לכל דמיון. ניתן לטעון, שהאחריות
- 8 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
הבריטית לשחיקה זו של הזכויות היהודיות גבלה בפלילים, בייחוד ערב
מלחמת העולם השנייה ובשנים הראשונות בעקבות השואה.
מבט ברצף זה של "ספרים לבנים" מבהיר, שבריטניה חרגה מסמכותה
המשפטית בארץ-ישראל. היא פעלה כריבון בשעה שהייתה לה רק
סמכות כמעצמה מנדטורית, של נאמן ושל מדריך. סמכויות אלה הוקנו
תחילה לבריטניה על-ידי בעלות-הברית הראשיות בוועידת השלום בסן
רמו כאשר נמסר לבריטניה המנדט על ארץ-ישראל, ופורטו בכתב
המנדט עצמו שאושר לאחר-מכן על-ידי חבר הלאומים.
לרוע המזל, ועדת המנדטים הקבועה, אשר תפקידה היה לפקח על
פעילותה של המעצמה המנדטורית הבריטית, הגיבה רק לעתים רחוקות
על פעולות אלו כפי שחייבת הייתה להגיב.
- 9 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
במבט לאחור, אפשר רק לדמיין כמה יהודים ניתן היה להציל מאימי
השואה אילו נמנעו הבריטים מהגבלת העלייה היהודית לארץ-ישראל
בהפרה בוטה של מחויבותם כמעצמה מנדטורית.
תקופת הביניים בת חמש השנים שנקבעה בספר הלבן הנקרא על שם
מקדונלד הסתיימה בשנת 0211 . במהלך שנות המלחמה, רק 010111
יהודים נכנסו לארץ-ישראל, הן חוקית והן באופן "בלתי-חוקי" )על-פי
הכללים הבריטיים(, ובכך לא מילאו אפילו את המכסה של 21,000
עולים שנקבעה באותו מסמך.
זוועת השואה והיקפה חלחלו לתודעת רבים זמן קצר לאחר תום מלחמת
העולם השנייה, אולם הבריטים התעקשו לקיים את מכסת העלייה
היהודית שקבעו – למרות המספר העצום של היהודים באירופה שלא
היה להם לאן לפנות. חוסר-הגמישות הבריטי עורר את התנגדותם
התקיפה של הציונים. פיצוץ האגף של מלון המלך דוד בירושלים –
מפקדת הכוחות המזוינים הבריטיים – אירע בסמוך למועד זה.
התכתובת הפרטית של חיים וייצמן מגלה, שהבריטים היו מוכנים להתיר
את כניסתם של 000,000 עולים יהודיים לארץ-ישראל וגם לבטל את
- 10 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
הספר הלבן של מקדונלד, אך רק בתנאי שיפורקו היהודים מנשקם.
לנוכח העוינות המתמשכת של הערבים, תנאי זה נחשב בלתי-קביל על-
ידי הציונים שחששו מפני הגרוע מכל במקרה של פינוי הכוחות
הבריטיים.
בעקבות מלחמת העולם השנייה, שאפו הבריטים להיפטר
מהתחייבויותיהם במסגרת המנדט ולבקש סיוע מגורמים אחרים,
במיוחד מארה"ב. בהסתמכו על ממצאי ועדת החקירה האנגלו-
אמריקנית, שגינו פה-אחד את הספר הלבן, דרש לאפשר את עלייתם
המיידית של 000,000 יהודים מאירופה לארץ-ישראל. אולם, מפלגת
הלייבור הבריטית, שזה עתה זכתה בחירות, בהנהגת ראש הממשלה
קלמנט אטלי, דחתה את ההצעה האמריקנית בטענה שאימוצה יביא
הפרת הסדר הציבורי ולפריצת קרבות הכל-בכל. 7
כעבור חודשים אחדים נכללה בתכנית מוריסון-גריידי האנגלו-
אמריקנית הצעה לעלייה חד-פעמית של מאה אלף יהודים והקמת
פדרציה בארץ-ישראל, שבה שני אזורים אוטונומיים-למחצה תחת
שליטה בריטית ואזור מצומצם ביותר ליהודים. גם הערבים וגם היהודים
דחו תכנית זו, והנשיא טרומן שינה מאוחר יותר את דעתו, דחה את
תכנית מוריסון-גריידי ודרש "מדינה יהודית בת-קיימא בחלק מארץ-
ישראל שיספיק לה", למרות ההתנגדות העזה מבפנים, הן ממשרד
החוץ והן ממשרד ההגנה האמריקנים.
בראשית שנת 0212 מסרה בריטניה לאו"ם את שאלת ארץ-ישראל,
ובנובמבר של אותה שנה אימצה. העצרת הכללית החלטה על חלוקת
, ארץ-ישראל. מעשי האלימות גברו בין נובמבר 0212 למאי 0212
וכאשר הוכרז על הקמתה של מדינת ישראל פתחו הערבים מיד
. במתקפה צבאית משולבת. מלחמת העצמאות נסתיימה בשנת 0212
נחתמו הסכמי שביתת נשק עם מרבית המדינות הערביות הלוחמות.
אולם, עד עצם היום הזה דוחים הערבים את זכותה של מדינת ישראל
להתקיים כמדינת היהודים.
חלק 1
 ישראל הקדומה
 הופעת הציונות המודרנית
 האימפריה העותומנית
 הצהרת בלפור
 "ארבע עשרה הנקודות" של וילסון
 ועידת פאריס לשלום – 0101
 ברית-היסוד של חבר הלאומים
 ועידת סן רמו: ציון-דרך
 סן רמו והמשפט הבינלאומי
 אמנת הגבולות הצרפתית-בריטית
 יצירת עבר-הירדן
 עבר-הירדן: שאלות משפטיות ופוליטיות
 המנדט על ארץ-ישראל
 האמנה האנגלו-אמריקנית

- 11 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
הערה: אחדים מן התאריכים כאן אינם מתיימרים להיות מדויקים,
במיוחד תאריכים הקודמים לסוף ימי מלכות שלמה.
ללא כל קשר לגבולות הטריטוריאליים המשתנים
ולעליות והירידות בריבונות במידת הריבונות היהודית
על ארץ-ישראל במשך הדורות 0 התקיימה נוכחות יהודית
רצופה בארץ-ישראל יותר משלושת אלפים שנה. רציפות
היסטורית זו לא רק שהיא ראויה לציון לנוכח גלי
הרדיפה 0 הפוגרומים והשמדת העם; הדבקות היהודית
הבלתי-מעורערת בארץ-אבותיהם הנה תופעה ייחודית
המדהימה היסטוריונים רבים.
- 12 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
סיפורם של העברים חוזר לאברהם אבינו, כ -0200 שנה לפנה"ס,
כשהיגר מאור שבארץ הכשדים לארץ המובטחת. להלן נסקור את
תולדות העם היהודי מתקופת ההתנחלות בארץ.
אחרי יציאת מצרים – שהתרחשה בוודאי לפני 0790 לפנה"ס, 9 וכנראה
במהלך המאה ה -01 לפנה"ס - חצו בני ישראל את נהר הירדן מן
המזרח וכבשו את הארץ המובטחת תחת פיקודו של יהושע בן-נון 0
בערך בשנת 0711 לפנה"ס. הקלות היחסית של הכיבוש נבעה
מחולשתה של מצרים – שלחמה באותה העת בפלשתים –
ומהתמוטטותה של האימפריה החתית.
הארץ התחלקה בין שנים עשר שבטי ישראל, והשופטים )דבורה,
שמשון, גדעון ועוד( הפעילו את סמכותם כדי לקיים את דבקות השבטים
זה בזה. שבטי ראובן, גד ומחצית שבט מנשה התנחלו מזרחה לנהר
הירדן. הפלשתים 1 שלטו בכנענים והחזיקו ברצועת החוף מעזה, אשקלון
ואשדוד ועד לתל-אביב-יפו של היום, וכן במספר מבצרים בתוך הארץ
פנימה. הפלשתים החלו משתמשים בברזל באותם הימים, ושריונם
הביא לתבוסת בני ישראל בקרב אבן-העזר.
שאול הומלך למלך הראשון של ישראל בשנת 0171 לפנה"ס. הוא
המשיך את במלחמה בפלשתים, ונפל חלל בקרב על הגלבוע. מצבם של
בני ישראל היה קריטי עד שדוד, חתנו של שאול, הביס סוף-סוף את
הפלשתים. דוד הומלך למלך על ישראל בערך בשנת 0111 לפנה"ס,
ובמהלך מלכותו הרחיב את שטח ישראל 1 מזרחה על-ידי כיבוש אדום,
מואב ועמון וצפונה עד מעבר לדמשק )השטח האפור כהה במפה
המרכזית לעיל(. הפלשתים העלו מס לישראל ונהיו למדינת חסות.
המלך דוד כבש את ירושלים ועשה אותה לבירת ממלכתו, וחיזק את
מוסד המלוכה הישראלית המאוחדת. לאחר מותו בשנת 161 לפנה"ס,
עלה בנו שלמה לכס המלוכה. 6 ארבעים השנים שמלך שלמה היו טור
הזהב של ישראל בתקופה של שלום יחסי. שלמה המלך פיתח את
הכלכלה ואת האמנות, כונן צבא-קבע, כרת בריתות עם השכנים –
הפיניקיים – ובנה בירושלים את בית המקדש הראשון. 2
מותו של שלמה בשנת 177 לפנה"ס הביא להתגברות המתחים
הפנימיים בממלכה – שהתפצלה. בנו של שלמה, רחבעם, נהיה למלך
על חלקה הדרומי – יהודה – ואילו ירבעם הומלך על החלק הצפוני –
ישראל. ממלכת ישראל הייתה עשירה מממלכת יהודה, אולם הייתה גם
- 13 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
חשופה יותר להשפעות תרבותיות זרות ועמידה פחות בפני פלישות
מבחוץ. הפילוג בממלכת שלמה החליש מאוד את שני חלקיה.
בערך בשנת 210 לפנה"ס, כבש מלך אשור, תגלת-פלאסר השלישי, את
ממלכת ישראל הצפונית, ועיר בירתה, שומרון, נחרבה בשנת 277
לפנה"ס ואוכלוסייתה הוגלתה. "עשרת השבטים האבודים" מקורם
בפלישה האשורית; 2 תושבי ישראל הוגלו, כאמור, ואוכלוסיות חדשות
מסוריה ומבבל הובאו ליישב את הארץ. רק ממלכת יהודה הדרומית
נותרה כמדינת חסות, ובכלל זה – בירתה ירושלים וקטע ממדבר הנגב
שהצטמצם מאוד במהלך המאה השביעית לפנה"ס.
- 14 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
בשלהי המאה השביעית לפנה"ס התפוררה האימפריה האשורית,
והאימפריה הבבלית החדשה עלתה באזור שבין הנהרות, הפרת
והחידקל.
מלך בבל נבוכדנאצר 2 כבש את יהודה ודיכא את המרד היהודי האחרון
בשנת 685 לפנה"ס, כשנפלה ירושלים ובית המקדש חרב עד עפר
בתשעה באב, מאורע שיהודים מקוננים עליו עד עצם היום הזה בכל
רחבי העולם. הנביא ירמיהו מספר על המאורע הזה: "איכה יועם זהב!
ישנא הכתם הטוב! תשפכנה אבני-קדש בראש כל-חוצות!" )איכה ד:א(.
אותה קריאת ייאוש עולה גם מספר תהילים )קלז:א(: "על נהרות בבל
שם ישבנו, גם בכינו, בזכרנו את ציון!" גלות היהודים בבבל )עיראק של
היום( עתידה הייתה להימשך כששים שנה.
במהלך גלות בבל, נעו האדומים מעברו המזרחי של נהר הירדן לכיוון
מערב, לשטח יהודה שהייתה עתה דלת-אוכלוסין. אזור זה נודע אז
בשם אידומיאה. למרות אסון הגלות, תקופה זו הייתה עשירה במחשבה
וביצירה תיאולוגית יהודית, וכמה מספרי התנ"ך חוברו ככל הנראה
בתקופה זו )ספר מלכים, חלקו של ספר ישעיהו המיוחס ל"ישעיהו
השני", ועוד(.
- 15 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
הבבלים נכבשו במהרה על-ידי חילות פרס האכמנידית בהנהגת המלך
כורש השני, שתמך בשיבת היהודים לארצם, החל בשנת 831 לפנה"ס.
כורש זוכה לשבחים בספרות התנ"כית, ואף מכונה "משיח". מלך פרס
אחר, מאוחר יותר, דריוש הראשון, המשיך במדיניות קודמו בשנת 655
לפנה"ס, והתיר לזרובבל לבנות בירושלים את בית המקדש השני. 21
בשלהי המאה השישית לפנה"ס )התמונה לעיל מציגה את הבית השני
לאחר שהורחב מאוחר הרבה יותר על-ידי המלך הורדוס במאה
הראשונה לפנה"ס(.
תחת שלטון פרס הייתה יהודה מחוז זעיר שנלחץ בין אדום )אידומיאה(
בדרום לשומרון בצפון, ונהנה רק מאוטונומיה מוגבלת. כל המחוזות
הללו נשלטו מדמשק, והמלך דריוש הראשון שמר על שלום האזור, בנה
דרכים חדשות ופיתח את המסחר. תקופה שלווה זו משכה מבקרים
מיוון, שפתחו בתהליך ההלניזציה שעתיד היה לגבור עם הכיבוש של
מקדוניה בהנהגת אלכסנדר הגדול 11 בשנת 335 לפנה"ס.
- 16 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
אחרי מותו של אלכסנדר מוקדון )"הגדול"( בשנת 373 לפנה"ס, השטח
העצום שכבש במזרח במשך עשר שנים )בלבד!( חולק בין שניים
מהמצביאים שלו, אשר כל אחד הקים שושלת משלו; 07 אחרי מאבקים
ביניהן, שלטו מלכי שושלת תלמי על מצרים והאזור הדרומי של אנטוליה
)היום תורכיה( – השטחים הכחולים במפה השמאלית-עליונה( ואילו
שושלת סלבקוס שלטה באזור העצום שהשתרע ממה שהיום אפגניסטן
ועד לים התיכון )השטח הצהוב באותה מפה(, ובכלל זה – ארץ-ישראל.
ישויות לאומיות חדשות הופיעו בתקופה זו. הערבים הנבטיים, בעיקר
סוחרים שנעו בבמדבר באורחות גמלים, ייסדו את עיר בירתם בפטרה
)היום בדרום ממלכת ירדן(, בעוד הסורים נהגו בצורה דומה בתדמור
( Palmyra (, לא רחוק מדמשק. המשטר הסלבקי יזם מדיניות של
הלניזציה, 09 והאזור שגשג מבחינה כלכלית – דבר שמשך זרם חזק של
יוונים.
שפתם, הגותם ופולחנם הפגאני של היוונים פשטו באזור כולו. יהודים
רבים מיהודה אמצו שמות ומנהגים יווניים; גימנסיה נבנתה בירושלים.
כאשר נכנס המלך אנטיוכוס הרביעי "אפיפאנס" לירושלים, שדד את
אוצרותיה ואסר לקיים מנהגים יהודיים. מתתיהו הכהן, לבית חשמונאי,
- 17 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
פתח במרד ובנו, יהודה "המכבי", בתמיכתם של יהודים נאמנים הכריז
מלחמה טוטלית באנטיוכוס והסורים ההלניסטים. ירושלים שוחררה
בשנת 061 לפנה"ס על-ידי יהודה המכבי, 01 שטיהר את בית המקדש
)מעשיו מונצחים בחגיגת חנוכה השנתית ובהדלקת נרות – כמתואר
לעיל(.
מאוחר יותר שוב נפלה ירושלים תחת שלטון זה – של יורשו של
אנטיוכוס, אבל בית המקדש לא נטמא. אולם המכבים )שושלת
החשמונאים( המשיכו במלחמה, ולבסוף הצליח שמעון המכבי
להשתחרר מהשלטון הסלבקי בשנת 010 לפנה"ס. שטחה של
הממלכה היהודית בהנהגת מלכי בית חשמונאי התרחב והצטמצם
לסירוגין מאותה נקודת זמן ואילך. בשיאה )בהנהגת המלך החשמונאי,
אלכסנדר ינאי( כללה הממלכה חלק מהנגב, את כל יהודה, את השומרון,
כמעט כל רצועת החוף, וחלק ניכר משטח עבר-הירדן המזרחי. אולם
הממלכה נפלה קרבן לחיכוכים פנימיים בין קבוצות דתיות שונות
)הפרושים והצדוקים(, 01 וכן בין יהודים הלניסטיים לבין שומרי מסורת
אבותיהם.
בעת כיבוש הארץ בידי הרומאים 01 בהנהגת פומפיאוס בשנת 63
לפנה"ס, החל שטח הממלכה החשמונאית להתפורר ואילו הממלכה
עצמה הייתה נתונה למחלוקות פנימיות קשות. בסיוע הרומאים, הומלך
בשנת 32 לפנה"ס הורדוס הגדול )שנולד כלא-יהודי, אך נהג כיהודי
ונשא לאשה נסיכה יהודייה חשמונאית( כמלך יהודה, וחיסל את מתנגדיו
מקרב החשמונאים. בעודו מושל תחת עינם הפקוחה של הרומאים, הוא
הרחיב את שטח ממלכתו, שמר על אוטונומיה מלאה בענייני פנים,
חידש את פניו של בית המקדש בירושלים, והנהיג בכשרון רב איזון בין
שאיפות החלקים השונים באוכלוסייה – יהודים ולא-יהודים, דתיים
והלניסטיים.
כאשר מת הורדוס בשנת 1 לפנה"ס, נחלקה ממלכתו בין בניו. בתקופה
זו של מחלוקת פוליטית ודתית, הופיע ישו)ע( אשר הרשים ביותר את
חסידיו. הדבר הוביל לקרע מתרחב-והולך ביהדות ובסופו של דבר
להופעת הנצרות בעולם. בעת שלטונו של אחרון מלכי שושלתו של
הורדוס – אגריפס השני, שפעל נגד היהודים בשנותיו האחרונות
בשלטון – הוגבל שטח הממלכה לחלק מדרום סוריה, בעוד ביהודה,
שומרון ושפלת החוק שלטו נציבים רומיים. אגריפס השני שרד עד שנת
000 לספה"נ בקירוב, אולם המרד היהודי שפרץ בשנת 66 לספה"נ 06
הוביל בסופו של דבר, בשנת 21 , לחורבן בית המקדש השני בידי
- 18 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
טיטוס. המרד עצמו נסתיים אחרי נפילתה בגבורה של מצדה בשנת 23
לספה"נ.
בשנת 030 לספה"נ דוכא המרד היהודי השני, בהנהגת בר כוכבא,
בידי הקיסר הרומי ההלניסטי אדריאנוס, שביקש לחסל כל קשר של העם
היהודי עם ארצו. הוא הפך את העיר ירושלים למושבה רומית וכינה
אותה "איליה קפיטולינה", ואת ארץ-ישראל כינה "פלשתינה" – על שם
אויבי ישראל, הפלשתים הקדומים, שנעלמו מעל במת ההיסטוריה מאות
שנים רבות קודם-לכן. 02
- 19 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
במשך יותר מאלף מאתיים שנים הייתה נכחו בני העם היהודי נוכחות
קולקטיבית בארץ-ישראל. חוץ מגלות בבל הקצרה )כ -60 שנה(,
ירושלים 02 הייתה בעיקר בידיים יהודיות במשך כל התקופה, בלי כל
קשר לגבולות מתנדנדים של ממלכות ישראל ויהודה השונות. בית
המקדש בירושלים היווה את המרכז לזהות הלאומית היהודית.
שום מעצמה לא שלטה בארץ הזאת לתקופה ממושכת יותר. כאשר
החריבו הרומאים את בית המקדש השני בשנת 20 לספה"נ, צעד טיטוס
במצעד ניצחון ברומא, כשהוא מציג את אוצרות המקדש השדודים כפי
שאפשר לראות בקשת טיטוס, העומדת עד היום בכניסה לפורום
ברומא. בתוך השלל שנלקח מבית המקדש, נראית מנורת הזהב בת
שבעת הקנים כשהיא נישאת בידי קבוצת שבויי מלחמה יהודיים.
במשך תקופת הגלות השניה הארוכה, המשיכו קהילות יהודיות
להתגורר בארץ שנקראה עתה "פלשתינה", ונמצאה בשליטתם של
סדרת שליטים זרים: הרומאים, הביזנטים, הפרסים הססנידים, הערבים,
הצלבנים, הממלוכים והתורכים העותומנים. אולם, במשך כל הדורות
הללו לא איבדו לרגע יהודי התפוצות את הקשר שלהם אל ארץ
אבותיהם או את התקווה לשוב אליה.
- 20 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
קשר רגשי ורוחני זה לארץ-ישראל מצא את ביטויו הן ברמת הפרט )ר'
יהודה הלוי, במאה הי"ב; ר' יוסף קארו, שהצטרף לקהילה היהודית
הקיימת בצפת באמצע המאה הט"ז( והן ברמה הקולקטיבית, באמצעות
תכנית שיהודים בולטים אחדים צפו את התיישבותן של קהילות יהודית
)דון יוסף נשיא, שהקים בתמיכתו הפעילה של הסולטן התורכי מקלט
ליהודים בטבריה במאה הט"ז, בעקבות רדיפות היהודים בספרד(.
עליות יהודיות בודדות לארץ-ישראל נמשכו עד המאה הי"ט, כשיזם סר
משה מונטיפיורי סביב 0210 הצעות מאורגנות לציונית מדינית,
ובעקבותיו הלכו משה הס ב 0267 , לאו פינסקר ב 0227 )מחבר
החוברת "אוטו-אמנציפציה"( ותנועת חובבי-ציון – יוזמות שהביאו
להקמת יישובים יהודיים חדשים בארץ-ישראל במהלך שלושים השנים
האחרונות של המאה הי"ט, כגון ראש פינה, פתח תקווה, ראשון לציון,
ונווה צדק. שובם של היהודים לארץ-ישראל זכה גם לתמיכתם של ציונים
נוצריים, כגון ויליאם בלקסטון שגייס מאות אמריקאים בולטים לעניין
הציוני בעקבות הפוגרומים הקשים שאירעו ברוסיה ויצאתם של חצי
מיליון יהודים מרוסיה בשלהי המאה הי"ט. בתחילת המאה העשרים
התגוררו בארץ-ישראל עשרות אלפי יהודים.
מהעם היהודי נשלל ביתו הלאומי במשך תקופה של יותר מאלף שמונה
מאות שנה – עד שהכירה הקהילה הבינלאומית בקשר ההיסטורי
. העמוק בין העם לארצו בוועידת השלום שנערכה בסן רמו בשנת 0270
בנייתו-מחדש של ביתו הלאומי של העם היהודי עוגנה אז במשפט
הבינלאומי כ"נאמנות מקודשת של הציביליזציה", בהתאם להוראות
שיטת המנדטים שאומצה על-ידי חבר הלאומים. כעבור פחות משלושים
שנה, ב 01 במאי 0212 ,הכריזה האומה המחודשת על הקמת מדינת
ישראל היהודית המודרנית.
בסמל של מדנית ישראל מופיעה אותה מנורה שעמדה לפנים בבית
המקדש, בעלת המסד המשושה הכפול. האם ייתכן סמל מתאים יותר
של המשכיות לאומית?!
אולם, בדומה לניסיונו של הקיסר אדריאנוס למחוק את הקשר היהודי
לארץ על-ידי כך שכינה אותה "פלשתינה", כך שקועים ערביי ארץ-
ישראל של היום באותה שלילת עובדות מגוחכת ביחס לירושלים
היהודית.
מקרה אחרון של "תיקון היסטורי" אירע ב -00 למאי 7002 , כאשר הקאדי
המוסלמי הראשי של הרשות הפלשתינית, השייח' תייסיר אל-תמימי,
- 21 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
הביך את האפיפיור כאשר השמיץ בנוכחותו בשטניות, במרכז נוטר-דם
בירושלים, את מדינת ישראל. 02 כעבור חודשים אחדים, הכריז אותו
תמימי: "ירושלים היא עיר ערבית ואסלאמית, ומאז ומעולם הייתה
כזאת … אין כל עדות לכך שליהודים היה קשר או אפילו נוכחות
בירושלים או שהתקיים אי-פעם בית מקדשם הנטען."
כיצד ייתכן בכלל פיוס בין העמים, כאשר מעוותים בזדון
באופן קיצוני שכזה עובדות היסטוריות?
- 22 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
פרשת דרייפוס 02 זעזעה את הממסד הפוליטי של הרפובליקה
השלישית הצרפתית בשלהי המאה ה -91 . אלפרד דרייפוס, סרן יהודי
צעיר בצבא צרפת, הואשם שלא כדין בהעברת סודות צבאיים לגרמנים.
בשנת 9911 הוא הורשע בסוף משפט ראווה שהונע על-ידי
האנטישמיות הגוברת במגזרים נרחבים של החברה הצרפתית; נערך לו
משפט צבאי בבית הספר הצבאי )"אקול מיליטייר"( בשנת 9911 והוא
הורד בדרגה, ונשלח לאי השטן בגיאנה הצרפתית כדי לרצות את מאסר
העולם שהוטל עליו.
תוך זמן קצר נחלקה החברה הצרפתית בין תומכי דרייפוס לבין מתנגדיו,
והמחלוקת גבלה לעתים באלימות. אולם, במקרים רבים של אי-צדק
משפטי ברור, עולים גם קולותיהם של צדיקים שנזדעזעו. המפורסם
מבין אלה היה אמיל זולה, סופר ידוע, שרתח לנוכח גילויי האנטישמיות
המובהקים בצבא הצרפתי, למרות היותו מוסד מכובד ביותר. זולה כתב
מאמר חריף שנשא את השם הנועז "אני מאשים!" 70 ,שראה אור ביומון
ל'אורור ב -09 לינואר 0222 , והופנה לנשיא הצרפתי פליקס פור.
בתקווה שיצליח לגייס את דעת הקהל בצרפת, האשים זולה בגלוי את
קציני הצבא הבכירים, והציע לבית המשפט לתבוע אותו לדין על הוצאת
לשון הרע – כשהוא משוכנע כי האמת לצידו. הרשויות בצרפת אכן תבעו
- 23 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
אותו לדין ואפילו גזרו 77 עליו שנת מאסר, אולם הוא נמלט לאנגליה
ונשאר שם עד ליוני 0222 , כשההתפתחויות כבר פעלו לטובתו של
דרייפוס.
אחרי משפט חוזר שנסתיים שוב בהרשעה, זוכה דרייפוס בסופו של דבר
בשנת 0206 על-ידי בית המשפט העליון בצרפת, ואף הוענק לו אות
כבוד. אולם נדרשו 22 שנים נוספות עד שמשרד ההגנה הצרפתי הודה,
ב -2 לספטמבר 0221 , שאכן נקשר 'קשר צבאי' נגד דרייפוס.
בנימין זאב )תיאודור( הרצל, 79 יהודי אוסטרי, כתבו של עיתון וינאי, היה
עד למעשה חוסר-הצדק, והזדעזע מההליכים המשפטיים ומגל
האנטישמיות שהתעורר בצרפת, מולדתן של זכויות האדם
האוניברסליות. מסקנתו הייתה ש"שחרור היהודים" )ה"אמנסיפציה"(
ומעמדם השווה כאזרחים, המעוגנים רשמית במשפט הצרפתי, אינם
אלא פיקציה. 71 הוא הבין את הצורך בהקמת מדינה יהודית, והוציא לאור
. את מדינת היהודים 71 בשנת 0226
אעפ"י שקדמו להרצל בעלי חזון אחדים – במיוחד, משה הס, מחבר
הספר "רומא וירושלים" – חדר הספר "מדינת היהודים" עמוק ללבותיהם
של יהודי אירופה ואף הוביל לכינוס בבזל של הקונגרס הציוני הראשון
ב 72 לאוגוסט 0222 . הוקמה ההסתדרות הציונית – לימים, ההסתדרות
הציונית העולמית – והרצל נבחר לנשיאה; ונקבע כי "מטרת הציונות
היא לייסד למען העם היהודי בית בארץ-ישראל שקיומו יובטח
בחוק". 76
בראשית המאה העשרים, היהודים היו נתונים במצב קשה כתוצאה
מהאנטישמיות הגוברת באירופה. בשנת 0209 נערך בקישינב
)במולדובה של היום( פוגרום איום. בנסיבות חמורות אלה שקל הרצל
את האפשרות להקים באוגנדה, בתמיכת הבריטים, מקלט זמני ליהודים.
אולם הקונגרס הציוני השביעי דחה בשנת 0201 את התכנית הזאת.
אירוע אחד – פרשת דרייפוס – השפיע באופן בלתי-צפוי על
ההיסטוריה האנושית. שני אנשים בעלי אומץ ונחישות יוצאים מן
הכלל – אמיל זולה, מגן נלהב של האמת, גם מול כוחות עדיפים
בהרבה, ובנימין זאב הרצל, בעל-חזון שהיה גם לאיש מעשה
שהבין את מצוקתם של יהודי אירופה וגייס את יהדות העולם
לבנות את מה שהיום היא מדינת ישראל היהודית .
- 24 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
במהלך שלוש מאות שנה, הרחיבו התורכים העותומנים 02 את תחומם
הזעיר באסיה הקטנה כך שהכיל את המזרח התיכון, את אזור הבלקנים,
חלק מאירופה המרכזית ורצועה רחבה בצפון אפריקה, עד שנבלמו
בשערי וינה בשנת 9891 . במשך 012 השנים הבאות, איבדו העותומנים
את כל נכסיהם באירופה ובצפון אפריקה.
בעת פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כאשר הצטרפה אל מעצמות
המרכז )גרמניה, אוסטרו-הונגריה ובולגריה(, הקיפה הקיסרות
העותומנית רק את אסיה הקטנה ומה שנודע היום כמזרח התיכון:
סוריה, ארץ-ישראל, מסופוטמיה והחלק המערבי של חצי-האי ערב
שנקרא אז חיג'אז 72 )השטח המסומן באדום במפה דלעיל(.
בעלות-הברית – במיוחד בריטניה, יחד עם תרומת הבריגדה היהודית –
הביסו את התורכים העותומנים במהלך המלחמה. הכוחות הבריטיים,
בפיקודו של הגנרל אלנבי, נכנסו לירושלים בשנת 0202 , אחרי ארבע
מאות שנות שליטה תורכית. 72
מעניין לציין, כי נפילת ירושלים בדצמבר 0202 אירעה בחנוכה, וחיל
המצב הבריטי פרסם הודעה לציון נפילתה הקודמת של ירושלים, כאשר
- 25 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
השלטון הסלבקי הובס על-ידי יהודה המכבי 7,027 שנה לפני-כן –
מאורע המצוין עד עצם היום הזה בחג החנוכה.
המנגנון המשפטי לטיפול בנכסי תורכיה במזרח התיכון
הוקם בוועידת השלום בפאריס, בינואר 0202 , והחלוקה
המעשית של שטחים אלה נקבעה בוועידת השלום
. שנתכנסה בסן רמו באפריל 0270
- 26 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
חיים וייצמן ווינסטון צ'רצ'יל נפגשו לראשונה בשנת 2218 . במהלך
מלחמת העולם הראשונה, צ'רצ'יל, שמילא באותם הימים את תפקיד
First Lord of the Admiralty , שר הימיה, הטיל על וייצמן לפתח
תהליך לייצור אצ'טון בקנה-מידה גדול, כדי שזה ישמש להכנת מטעני
נפץ לצי. וייצמן הצליח במשימתו זו, ושני האישים קיימו מאז קשר קרוב.
אולם, לא זה היה השיקול שהכריע בזכות התמיכה הבריטית בתנועה
הציונית בארץ-ישראל.
בשנת 0202 , שאפו הבריטים להשאיר את רוסיה בצדן של בעלות
הברית במלחמה ולהגביר את המאמץ המלחמתי של ארה"ב. היהודים –
גם אלה שהתגוררו ברוסיה ואלה שהתגוררו בארה"ב – תמכו בתנועה
הציונית. בריטניה ביקשה למשוך את היהודים לצדה על-ידי יישום
מדיניות חיובית כלפי הציונות, בתקווה שהיהודים יוכלו להשפיע על
מדיניותן של שתי המעצמות הללו, במיוחד כאשר הגרמנים ניסו אף הם
בשנת 0202 לגייס תמיכה יהודית על-ידי אימוץ גישה חיובית כלפי
התכנית הציונית. ב 7 לנובמבר 0202 , פרסם הלורד ארתור ג'יימס
בלפור, שר החוץ הבריטי, את הצהרת בלפור, 90 ביטוי חד-משמעי
לתמיכה בריטית ב"בית לאומי בארץ-ישראל לעם היהודי",כפי שהוגש
לקונגרס הציוני הראשון 26 בבזל בשנת 0222 . יש לציין כי בלפור
- 27 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
וצ'רצ'יל, וכן ראש הממשלה לויד ג'ורג', אהדו באופן אישי את התכנית
הציונית.
הצהרת בלפור לא הייתה אלא מזכר כוונות המשקף את המדיניות
הבריטית באותם הימים. פחות משלוש שנים אחרי פרסומה, היא נהפכה
למסמך של המשפט הבינלאומי, כאשר אומצו הוראותיה בוועידת
השלום שנתכנסה בסן רמו )אפריל 0270 ( ונעשו חלק ממחויבויותיה
של בריטניה. מאוחר יותר הוראות אלה עוגנו במנדט על ארץ-ישראל
)יולי 0277 (. מבחינה זאת מהווה הצהרת בלפור מסמך-מפתח התומך
בלידתו המחודשת של עם ישראל בארץ-ישראל. אולם, המתנגדים
לציונות מיהרו לספק את פירושם שלהם של המסמך והצביעו על שלוש
הנקודות הבאות:
 ההצהרה התייחסה לא ל"מדינה יהודית" אלא ל"בית לאומי לעם
היהודי";
 המושג "בארץ-ישראל" אינו זהה למושג "בכל ארץ-ישראל";
 הביטוי "הקהילות הלא-יהודיות בארץ-ישראל" התכוון לעם הערבי.
פירושים מוטעים ומטעים אלה חסרי יסוד הם, והופרכו רובם ככולם:
 במונח המפורש "מדינה" לא השתמשו המנסחים הציוניים של
ההצהרה ב 0202 לא השתמשו במונח המפורש "מדינה" כדי שלא
לעורר את כעסה של הממשלה הבריטית. אולם, לא היה יסוד
לדאגתם זו, משום שרישומי ישיבות הקבינט שבהן העלה בלפור את
הנושא מראים, שהבריטים אכן ראו בעיני רוחם מדינה יהודית ברגע
שתגיע האוכלוסייה היהודית של ארץ-ישראל לרמה סבירה. גם
הצרפתים היו שותפים להבנה זו. מעבר לכך, עצם השימוש במלה
"לאומי" מגלה את הכוונה האמיתית. בעקבות מספר ספרים לבנים
בריטיים )במיוחד, הספר הלבן משנת 0292 , הנקרא על שם
מקדונלד( ושחיקת זכויות היהודים בארץ-ישראל, אימצו הציונים
לבסוף את תכנית בילטמור 90 במאי 0217 , כשכוונתם ברורה לעין-
כל: הקמת מדינה יהודית ריבונית בארץ-ישראל.
 הביטוי "בארץ-ישראל" ) in Palestine ( הובן תמיד כ"בכל ארץ-
ישראל" ולא רק בחלק ממנה. הדבר בא על אישורו במקרים הרבים
כש"בארץ-ישראל" מופיע בנוסח הרשמי של המנדט על ארץ-ישראל,
מקרים שאינם משאירים שום ספק לגבי שלמות הטריטוריה, במיוחד
בסעיף 1 לכתב המנדט: "שום שטח של ארץ-ישראל לא יימסר …
לשום מעצמה זרה".
- 28 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
 אחת הדאגות שהצרפתים נתנו להן ביטוי הייתה לשלומן של
הקהילות הנוצריות שהתגוררו בארץ-ישראל )הקתולים, המרוניטים,
הקופטים, האנגליקנים, האורתודוקסים ואחרים(. לקהילות הללו וכן
לקהילות המוסלמיות מתייחסת הצהרת בלפור, ולא לערבים בתור
"עם". הדבר מתבהר כשלוקחים בחשבון שהזכויות המדוברות הן
זכויות אישיות, ולא קיבוציות שאפשר היה להעניק לעם מוכר כגון
העם הערבי, יתר-על-כן, ההחלטה שנתקבלה בסן רמו 10 )באפריל
0270 ( מזכירה בנוסח הצרפתי שלה את "הקהילות הדתיות
השונות" ) les différentes communautés religieuses .)
מעבר לכך, כדי לבלום כל תנועה אנטי-יהודית באירופה או אפילו
האשמות אפשריות של נאמנות כפולה )כפי שרמזו יהודים אנטי-ציוניים
מסוימים(, כללה הצהרת בלפור הנחיה להגן על "הזכויות והמעמד
הפוליטי שיהודים נהנים מהם בכל ארץ אחרת".
למרות ניסוחה המפורש, היו דווקא הבריטים הראשונים לפרש מחדש
מבחינתם את הצהרת בלפור לרעת העם היהודי, החל בספר הלבן
הנקרא על שמו של צ'רצ'יל שפורסם ב 0277 – ספר לבן זה צמצם את
שטחה של ארץ-ישראל והוביל במועד מאוחר יותר להקמתה של עבר-
הירדן – וכלה בספר הלבן ע"ש מקדונלד ) 0292 (, אשר שלל כמעט
לחלוטין את זכויות העם היהודי ששומה היה על הבריטים לשמרן.
- 29 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
אף-על-פי שחברים רבים במפלגה הרפובליקנים מזלזלים בו בשל
הפציפיזם העקשני שלו ובשל מדיניותו החברתית, נשאר הנשיא וודרו
וילסון בין המדינאים האמריקנים המוערכים ביותר. האידיאליזם שלו
ורדיפת השלום שלו לא מנעו ממנו להצטרף למאמץ המלחמתי של בנות
הברית באפריל 0202 , בעקבות התגרויות גרמניות רבות. בתום
המלחמה הוא נהיה אדריכל בולט של השכנת השלום בוורסאי. נטייתו
שלא להתפשר גרמה לכך שארה"ב לא הצטרפה לחבר הלאומים,
שבהקמתו סייע וילסון, אולם הוא נתן ביטוי להשקפת עולמו שלאחר
מלחמת העולם בנאום "ארבע עשרה הנקודות" 97 שלו, שאותו נשא
בפני ישיבה משותפת של שני בתי הקונגרס ב 2 לינואר 0202 . אמנם
בריטניה וצרפת סרבו לקבל אחדות מן הנקודות הללו בניסוח הסופי של
הסכם השלום שנחתם בוורסאי עם גרמניה, אבל נאומו של וילסון השאיר
רושם בל יימחה על עמים רבים ועל שאיפותיהם הלאומיות.
עקרונות אלה של וילסון התבססו על שחרור עמים, יישוב צודק של
קבילות והקמת חבר הלאומים.
- 30 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
נקודה 0: וילסון תבע "אמנות שלום גלויות", שהמעצמות האירופאיות
התנגדו להן. במהלך מלחמת העולם הראשונה ואף לפניה נוסחו מספר
הסכמים חשאיים, כגון הסכם סייקס-פיקו 99 מ 0206 שחילק את המזרח
התיכון לתחומי שליטה בריטיים וצרפתיים, בהשתתפות הרוסים. מאוחר
יותר ניסתה איטליה להצטרף לתכנית זו במסגרת הסכם ז'ן דה מוריין –
שמעולם לא יושם. הסדרים אלה, שקודמו על-ידי המדינות האירופאיות,
באו להנציח את השאיפות האימפריאליסטיות של המדיניות
הקולוניאליות הראשיות – ולתפיסות אלה שאף וילסון לשים קץ.
נקודה 0: תוך שהוא מדגיש את "האינטרסים של האוכלוסיות
המעורבות" בפתרון השאלות הטריטוריאליות שנבעו מתוצאות מלחמת
העולם, קידם הנשיא וילסון את שיטת המנדטים החדשה – שתוכננה
מלכתחילה על-ידי המדינאי הדרום-אפריקני יאן כריסטיאן סמאטס 91
ובאה לידי ביטוי מאוחר יותר בסעיף 77 של ברית-היסוד 10 של חבר
הלאומים – והפיח תקווה במפרשי הציונים, בין עמים חסרי-מדינה
אחרים, כגון הכורדים והארמנים. בדרך-כלל מתייחסים לנקודה זו
באמצעות המונח "ההגדרה העצמית של עמים", רעיון המושתת – אם כי
לא במפורש – על הזכות של אוכלוסיות מסוימות על אדמתן ההיסטורית.
נקודה 01 : חזונו של וילסון בדבר "התאגדות כללית של עמים" תורגם
בפועל להקמת חבר הלאומים 91 כעבור שנה, גוף שנהיה למאשרה של
שיטת המנדטים. ארה"ב מעולם לא הצטרפה לחבר הלאומים.
לשלוש הנקודות הללו הייתה השפעה מיוחדת על גורל
הציונות והתחדשותה של האומה היהודית בארץ-ישראל
שהובילה תנועה זו.

31 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
ימים אחדים לפני פתיחתה של ועידת השלום בפאריס, 96 חתמו חיים
וייצמן )ראש המשלחת הציונית לארץ-ישראל( והאמיר פייצל )בשם
אביו, השריף חוסיין אבן-עלי, מלך החיג'אז( על הסכם 92 שהבטיח
שיתוף-פעולה בין הערבים לציונים וכן עלייה המונית של יהודים לארץ-
ישראל. האמיר פייצל נתן את הסכמתו להצהרת בלפור, אולם, בתחתית
כתב ההסכם הוסיף בכתב-ידו הערה שקישרה את כיבוד ההסכם
להקמתה של מדינה ערבית על שטח מהשטחים התורכיים-לשעבר
באזור, כפי שהובטח קודם לכן על-ידי הבריטים בהתכתבות שבין חוסיין
ומקמהון. 92
יותר משלושים מדינות יוצגו בוועידת השלום בפאריס, אולם הבמה
המרכזית נתפסה על-ידי ארה"ב, בריטניה וצרפת. פתיחת ועידת
השלום ב 02 לינואר 0202 הייתה רגע מרתק. ארבע קיסרויות קרסו
במהלך ארבע השנים הקודמות – הקיסרות הגרמנית, הקיסרות
האוסטרו-הונגרית, רוסיה הצאריסטית והקיסרות העותומנית – ומשימת
המכונסים בוועידה הייתה לעצב-מחדש את מפת אירופה, המזרח
התיכון וחלקים מסוימים של אפריקה הקולוניאלית.
יעד זה הושג בסופו של דבר באמצעות סדרה של אמנות:
- 32 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
 אמנת ורסאי, 72 ליוני 0202 , צמצמה את הקיסרות הגרמנית
לגבולות רפובליקת ויימאר;
 אמנת סן-ז'רמין, 00 לספטמבר 0202 , טיפלה בעניין האוסטרי;
 אמנת נוילי, 72 לנובמבר 0202 , קבעה את מעמדה של בולגריה,
שהייתה נתונה קודם לכן לשליטה תורכית;
 אמנת טריאנון, 1 ליוני 0270 , הכירה בהונגריה כמדינה ריבונית;
 00 לאוגוסט 0270 , בעקבות ועידת השלום בסן רמו, אמנת סוור, 92
הגדירה את מעמדם של השטחים שהוחזקו קודם-לכן על-ידי
התורכים במזרח התיכון. אולם, המנהיג התורכי החדש, כמאל
אתתורכ, סרב לאשרר את האמנה, שעברה שיפוצים ותיקונים
ונוסחה מחדש כאמנת לוזאן ב 71 ליולי 0279 . דא עקא, כפי שנאמר
לעיל, כאשר נחתמה אמנת לוזאן לא היה עוד צורך להתייחס
למעמדה של ארץ-ישראל כיון שהמנדט על ארץ-ישראל אושר כבר
על-ידי חבר הלאומים.
בוועידת השלום בפאריס היה הנושא הראשון על סדר היום יצירת חבר
הלאומים 11 )עפ"י המלצותיו של הנשיא וילסון ב"ארבע עשרה הנקודות"
שלו( וניסוח ברית-היסוד 10 שלו.
ב 90 לינואר 0202 איבדה תורכיה את ריבונותה – למעשה, אם לא
להלכה – על שטיה המזרח התיכון, ריבונות שהועברה למדינות
ההסכמה הראשיות, לקראת טיפול נוסף באותם שטחים בכפוף לשיטת
המנדטים שזה עתה גובשה, בהתאם להחלטת סמאטס, 17 שקדמה
לסעיף 77 של ברית-היסוד של חבר הלאומים. הציפייה של החלטת
סמאטס הייתה שארץ-ישראל – עוד קודם לשרטוט גבולותיה – תהיה
לביתו הלאומי של העם היהודי.
הערה: בשאלת מועד אובדנה המשפטי של הריבונות התורכית על
שטחי תורכיה במזרח התיכון חלוקים המלומדים בדעותיהם:
עו"ד הווארד גריף 19 טוען בשכנוע רב, שההחלטה בעניין הפלה
כבר ב 90 לינואר 0202 בוועידת השלום בפאריס, מפני שברית-
היסוד של חבר הלאומים מתייחסת בפירוש ל"קהילות השונות
שהשתייכו בעבר לקיסרות התורכית", ושברית-היסוד –
ובמיוחד, סעיף 77 שבה – נכללה באמנת ורסאי כמסמך מחייב
של המשפט הבינלאומי.
- 33 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
בעל אותה דעה היה הד"ר ברנארד ג'וזף, היועץ המשפטי של
הסוכנות היהודית בארץ-ישראל המנדטורית ומחברו של הספר
British Rule in Palestine )השלטון הבריטי בארץ-ישראל,
.) פבליק אפיירס פרס, 0212
בין הדעות השונות תצוין גם דעתו של הד"ר ז'ק גאותייה, 11
הסבור שמתורכיה נשללה ריבונותה בעת וועידת סן רמו וכן דעתו
של ארנולד ד' מקנייר, שסבור שהתקיים "חלל ריבונות" במשך
התקופה מלפני ייחוס המנדטים ועד לאמנת לוזאן ) 0279 ( כאשר
תורכיה ויתרה רשמית על שטחיה במזרח התיכון ) Cambridge Law Journal , כרך III .)0272 , , מס' 7
האמיר פייצל התאכזב מהקמת שיטת המנדטים, כיון שהשיטה לא
סיפקה מיד את סוג המדינה הערבית המאוחדת שהוא חלם עליה, והוא
נטש את מחויבויותיו כלפי וייצמן. 92 כעבור שנים, כאשר המדינות
הערביות במזרח התיכון זכו בעצמאותן, טען וייצמן שההסתייגות שניסח
האמיר פייצל לא הייתה לה עוד הצדקה.
הציונים הגישו את דרישותיהם בראשית פברואר 0202 בוועידת השלום
בפאריס )המסמך הוגש על-ידי הלורד רוטשילד, נחום סקולוב וחיים
וייצמן(, כאשר הסעיפים החשובים שבהן היו : 11
 ההכרה ב"קשר ההיסטורי" של העם היהודי לארץ-ישראל: זהו
עקרון-היסוד של הזכויות המשפטיות של היהודים על ארץ-ישראל,
והוא חוזר ונשנה בכל המסמכים שבאו בעקבותיו: החלטת סן רמו
והמנדט על ארץ-ישראל.
 ההכרה בזכות "להקים מחדש" את הבית הלאומי היהודי בארץ-
ישראל, זכות הנגזרת מהעיקרון הראשון.
 ריבונות חבר הלאומים על ארץ-ישראל שיפקיד בידי בריטניה מנדט
למשול בארץ-ישראל.
 ציון גבולות ארץ-ישראל )ובכלל זה, הגדה המזרחית של נהר הירדן
עד למסילת הברזל "חיג'אז" )שהובילה מדמשק למדינה מצפון
לדרום(. גבולות אלה תאמו פחות או יותר את שטח ממלכת ישראל
העתיקה, "מדן ועד בארשבע", כפי שחזר והדגיש פעמים רבות ראש
ממשלת בריטניה, דויד לויד ג'ורג' )ראה הקו האדום במפה דלעיל(.
אולם, כאשר אושר המנדט על ארץ-ישראל ביולי 0277 , הקדימו
הבריטים והכניסו לנוסח כתב המנדט את סעיף 70 – "לדחות או
לעצור" את התיישבות היהודים מזרחה לנהר הירדן. בספטמבר
- 34 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
0277 אישרה מועצת חבר הלאומים מזכר בריטי שצמצם בהרבה
את שטח ארץ-ישראל היהודית במזרח על-ידי הניתוק
האדמיניסטרטיבי הזמני של השטח הנקרא "עבר-הירדן".
במכתב שהפנה אל פליקס פרנקפורטר, נשיא ההסתדרות הציונית של
אמריקה, כתב האמיר פייצל:
"הערבים, במיוחד המשכילים שבקרבנו, רואים באהדה עמוקה
את התנועה הציונית. משלחתנו כאן בפאריס מכירה היטב את
ההצעות שהוגשו אתמול על-ידי ההסתדרות הציונית לוועידת
השלום, ואנו מתייחסים אליהן כמתונות וראויות"
על יסוד ההבטחות הקודמות שניתנו על-ידי בעלות הברית המנצחות
במלחמה, הערבים, המיוצגים על-ידי האמיר פייצל, דרשו עצמאות –
במסגרת קונפדרטיבית – לכל ארצות ערב באסיה, אך פייצל נמנע
מלהכיל בדרישותיו הטריטוריאליות את שטח ארץ-ישראל. כדי להבין
טוב יותר את המצב האמיתי במזרח התיכון, יזם הנשיא וילסון תחילה
את הקמתה של ועדת חקירה בינלאומית שנהפכה בסופו של דבר
לוועדה אמריקנית, ועדת קינג-קריין. 16 חברי הוועדה סיירו באזור בשנת
0202 . ממצאיה לא פורסמו רשמית והופיעו בתקשורת רק כעבור שלוש
שנים, אחרי אימוץ החלטת לודג'-פיש 12 הפרו-ציונית על-ידי הקונגרס
האמריקני. ועדת קינג-קריין התנגדה להקמת מולדת יהודית בארץ-
ישראל – עמדה שנדחתה על-ידי שנים מיועצי הוועדה – אולם הנשיא
וילסון תמך בגבולות שהוצעו על-ידי וייצמן וסוקולוב והמשיך לעודד
בצורה פעילה את התכנית הציונית.
תגובת הבריטים, מצד שני, על ההצעות הציוניות הייתה מעורבת, אעפ"י
שהנציגים הבכירים ביותר – לויד ג'ורג', ג'יימס בלפור והלורד קורזן –
צידדו בהן. הצרפתים, לעומתם, התנגדו בחריפות לקווי הגבול הצפוניים.
בוועידת השלום בפאריס, לא נתקבלה שום החלטה רשמית בנוגע
לדרישות שהוגשו על-ידי המשלחת הציונית, שרוב נציגי בעלות הברית
"התייחסו אליהן באהדה" באופן כללי, לדעת חיים וייצמן. למרות
שהגבולות המוצעים נתקלו במקרים מסוימים בהתנגדות רצינית,
הדרישות זכו לבסוף להתקבל ונהיו לזכויות שהוכרו במשפט הבינלאומי
כעבור שנה בוועידת סן רמו. אעפי"כ, זמן קצר אחרי הוועידה בסן רמו,
ההתנגדות הערבית הגוברת והדו-פרצופיות הבריטית שחקו את הזכויות
הללו שלב אחר שלב.
- 35 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
. ברית-היסוד של חבר הלאומים 10 נכללה באמנת ורסאי ביוני 0202
מספר תיקונים לברית אומצו במועדים מאוחרים יותר – עד לשנת 0271
– אולם אף אחד מהם לא היה קשור לסעיף 77 )ראה להלן(. נוסף על
הגדרת הארגון ונהלי העבודה של החבר, עשרים וששה סעיפי הברית
מתמקדים בשלום וב"יחסי כבוד" בין האומות; בעליונות המשפט
הבינלאומי )בליווי הקמתו של בית-דין קבוע לצדק בינלאומי(; ובכיבוד
מחויבויות המעוגנות באמנות.
סעיף 77 דן מפורשות בשיטת המנדטים שזה עתה גובשה, במטרה
לקדם את "שלומם ופיתוחם" של עמים "שאינם מסוגלים עדיין לעמוד
ברשות עצמם". מטרה זו נחשבה חשובה דיה כדי שתכונה "נאמנות
מקודשת של הציוויליזציה", והתלוותה אליה מחויבות מצד "עמים
מתקדמים", שיפעלו כ"מעצמות מנדטוריות בשם חבר הלאומים".
הציפייה היתה, שאחרי תקופת "חונכות" יוכלו העמים הנהנים מהמנדט
להגיע להגדרה עצמית, כפי שנחזה ב"ארבע עשרה הנקודות" של
הנשיא וילסון.
- 36 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
סעיף 77 מגדיר שלושה סוגי מנדטים, כשהכל תלוי בשלב התפתחותן
של האוכלוסיות שמדובר בהן. שלושת הסוגים הללו מכונים בדרך כלל
כ"סוג A ", "סוג B " ו"סוג C ."
מנדטים מסוג A ניתנו לגבי אותם אזורים שנחשבו מפותחים במידה
שתאפשר לאוכלוסייתם לנהל בעצמם את ענייניהם תוך פרק זמן קצר.
אזורים אלה כללו את שטחי הקיסרות העותומנית במזרח התיכון בעבר.
שלושה מנדטים מסוג זה גובשו על-ידי מדינות ההסכמה הראשיות:
מסופוטמיה וארץ-ישראל )שניתנו לבריטניה( וכן סוריה )שניתנה
לצרפת(. אולם, המנדט על ארץ-ישראל נחשב יחיד במינו ) sui generis )
בשל סיבות שלפירוטן ראה הערה בהמשך.
מנדטים מסוג B ניתנו לגבי אזורים פחות מפותחים במרכז אפריקה.
ששה מנדטים מסוג זה ניתנו לבלגיה )על מה שבסופו של תהליך ארוך
התגבש למדינות רוואנדה ובורונדי(, לבריטניה )במה שהיום טנזניה(, וכן
לשילוב של מנדטים בריטיים וצרפתיים בחלקים מקמרון וטוגו )כיום טוגו
ובנין(.
מנדטים מסוג C יוחדו לאזורים קטנים, מרוחקים ומאוכלוסים בדלילות
בדרום-מערב אפריקה ובאיי דרום האוקיאנוס השקט. שטחים אלה
אמורים היו "להתנהל בכפוף לחוקי המעצמה המנדטורית, כחלקים
אינטגרליים משטחה", בתנאי שיישמרו האינטרסים של האוכלוסייה
המקומיתל. חמשה מנדטים מסוג זה ניתנו ליפן )על איים מסוימים
באוקיאנוס השקט(, לדרום-אפריקה )על מה שהיום נמיביה(, לאוסטרליה
)על גינאה החדשה( ולניו זילנד )על מערב סמואה(.
שיטת המנדטים אמורה הייתה להתייחס גם לארמנים ולכורדים. אולם,
התפתחויות מאוחרות יותר, כגון עלייתו לשלטון של כמאל אתאתורכ
בתורכיה והאינטרסים הפוליטיים של צרפת ובריטניה, בלמו את תהליך
מימוש השאיפות הלאומיות של עמים אלה.
הערה: לעתים קרובות נאמר, שכיון שהמנדט על ארץ-ישראל הוא מנדט
מסוג A , חל עליו מה שנאמר בסעיף 77 של ברית-היסוד של
חבר הלאומים: "רצון הקהילות הללו חייב להיות שיקול מרכזי
בבחירת המעצמה המנדטורית". מתנגדיה של מדינת ישראל
טוענים, שרצונה של "אוכלוסיית הילידים הערביים" של ארץ-
ישראל היה צריך לגבור, ולכן התכנית הציונית הייתה בלתי-
חוקית והיוותה הפרה של ברית-היסוד של החבר.
- 37 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
פרשנות זו אינה עומדת בבחינה מדוקדקת. זאת משום שסעיף 77
קובע, כי: "בכל מקרה מנדטורי, על המעצמה המנדטורית להגיש
למועצה דו"ח שנתי ביחס לשטח שנמסר לטיפולה." מעצמות
ההסכמה אימצו בסן רמו את הצהרת בלפור, והתוצאה – המנדט
על ארץ-ישראל – אושרה על-ידי 17 חברות חבר-הלאומים. חבר
הלאומים וועדת המנדטים הקבועה היו מודעים לחלוטין לאופיו
המיוחד של המנדט על ארץ-ישראל. אבסורד הוא לטעון שחבר
הלאומים, ביודעין ומרצון, הפר את ברית-היסוד של עצמו. מה
שהושג באמת על-ידי המנדט על ארץ-ישראל היה השבת עם
הילידים היהודיים לארצו – אשר ממנה גורש והוגלה לפני מאות
שנים רבות. חבר הלאומים השיג תוצאה זו בהסתמכו על "הקשר
ההיסטורי של העם היהודי לארץ-ישראל והבסיס לשיקומו של
ביתו הלאומי בארץ הזו", כפי שנכתב מפורשות במבוא לכתב
המנדט על ארץ-ישראל. יתרה מזו, כוונתם של מנסחי המנדט על
ארץ-ישראל נחשפת לעיל כל בדיוק רב בסעיף 21 לאמנת סוור
)ראה הערה 39 .)
- 38 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
הוועידה נפתחה ב 02 לאפריל 0270 בווילה דבכאן, בעיירת הנופש
בריביירה האיטלקית סן רמו, תחת חסותה של המועצה העליונה של
מעצמות ההסכמה הראשיות )המנצחות של מלחמת העולם
הראשונה(. היומיים האחרונים )ה 71 וה 71 לאפריל( הוקדשו לטיפול
בשטחים התורכיים-לשעבר במזרח התיכון. 12
ועידת השלום בסן רמו 12 וההחלטה הסופית 10 שאומצה על-ידי מעצמות
ההסכמה ב 71 לאפריל הם יסודות חיוניים בהבנת המצב הפוליטי
העכשווי במזרח התיכון. 10
לראשונה מזה יותר מ 0200 שנים היה האזור הגיאוגרפי שנודע
כ"פלשתין" מאז התקופה הרומית לישות משפטית. אעפ"י שגבולות
"פלשתין" לא הוגדרו במדויק בסן רמו, הכוונה הדומיננטית הייתה לקרב
אותם עד כמה שאפשר לגבולות התנ"כיים של ממלכות יהודה וישראל
הקדומות. בהקשר זה, השמיע ראש הממשלה הבריטי, דייויד לויד
ג'ורג', את הצירוף "מדן עד באר שבע", ביטוי שהופיע לרוב במסמכים
שונים.
- 39 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
בוטלו כל ההסכמים הקודמים בין המעצמות הגדולות בדבר הטיפול
בשטחים התורכיים-לשעבר במזרח התיכון – ראוי לציון מיוחד הקשר זה
הוא הסכם סייקס-פיקו 99 משנת 0206 בין צרפת לבריטניה – והוחלפו
בהוראות החלטת סן רמו, 10 המבוססות על שיטת המנדטים בהתאם
לסעיף 77 בברית-היסוד של חבר הלאומים. 10 "פתיחות" חדשה זו
ביחסים הבינלאומיים זכתה לאזכור של כבוד ב"ארבע עשרה הנקודות"
של הנשיא וילסון.
בכך שהחלטת סן רמו חזרה על דברי הצהרת בלפור מנובמבר 0202 –
אשר עד אז לא הייתה אלא מתן ביטוי למדיניות החוץ של בריטניה,
אעפ"י שמדינות נוספות אחדות הביעו בה את תמיכתן – וגם חיזקה את
לשונה, ובכך שצירפה אליה את סעיף 77 של ברית-היסוד של חבר
הלאומים, החלטת סן רמו – שאומצה על-ידי מעצמות ההסכמה
הראשיות – הפכה את הצהרת בלפור למסמך של המשפט הבינלאומי.
בצורה זו זכה הבית הלאומי של העם היהודי, שיוקם מחדש בארץ-
ישראל, להכרה בינלאומית, ועיקרון זה היה היסוד המרכזי של המנדט
על ארץ-ישראל שניתן לבריטניה כדי שתשמש כמעצמה מנדטורית.
, על יסוד מושג 'ההגדרה העצמית' שקודם על-ידי הנשיא וילסון ב 0202
זכה העם היהודי בריבונות משפטית על ארץ-ישראל, על-סמך הקשר
ההיסטורי שלו לארץ, למרות שריבונות זו לא יכלה להתממש במשך כל
תקופת המנדט. זכויות משפטיות אלה בארץ-ישראל היו מיוחדות לעם
היהודי, שנעשה למוטב הלאומי במסגרת שיטת המנדטים. בריטניה
קיבלה על עצמה תפקיד משולש: א( כמעצמה מנדטורית, להשיג את
הקמתו של הבית הלאומי היהודי בתנאים פוליטיים, אדמיניסטרטיביים
וכלכליים ראויים; ב( כנאמן, לשמר את הארץ כולה בנאמנות למען העם
היהודי; וכן ג( כמדריכה, להנחות את העם היהודי לקראת עצמאות
באמצעות מוסדות שלטון עצמי. הריבונות המשפטית על ארץ-ישראל
הועברה אפוא ממעצמות ההסכמה – אחרי שלילת זכויותיה של תורכיה
בוועידת השלום בפאריס שנה קודם לכן – לעם היהודי.
העברת הבעלות והריבונות על ארץ-ישראל לעם היהודי איננה ניתנת
לביטול. שום פעולה מצד חבר הלאומים או של ארגון האומות
המאוחדות – הארגון שירש את מקומו של החבר בשנת 0211 – לא
יכלה לשנות החלטה זו. בהקשר זה, יש להרהר בדבר חוקיותה של
החלטה 020 של העצרת הכללית של האו"ם )"החלטת החלוקה"
מנובמבר 0212 (, שביקשה לצמצם במידה מכרעת את הזכויות
הטריטוריאליות של העם היהודי בארץ-ישראל.
- 40 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
החלטת סן רמו נכללה באמנת סוור 17 באוגוסט 0270 . למרות חתימת
אמנה זו על-ידי נציגי הסולטן התורכי, היא מעולם לא אושררה בידי
הממשלה התורכית החדשה בראשות כמאל אתתורכ. מאוחר יותר
הוחלפה אמנת סוור באמנת לוזאן ) 0279 (, אולם הוראות החלטת סן
רמו מחייבות בכפוף למשפט הבינלאומי. העניין של ארץ-ישראל יושב
קודם ל 0279 כאשר אושר המנדט על ארץ-ישראל )יולי 0277 (, ולכן לא
הוזכר כלל באמנת לוזאן. יתר-על-כן, מעולם לא ניסח כמאל אתאתורכ,
המנהיג התורכי החדש, שום תביעה בקשר לשטחים במזרח התיכון
שהיו פעם חלק מן הקיסרות התורכית, כיוון שכל עניינו היה נתון
בשמירת השלמות הטריטוריאלית של אנטוליה )אסיה הקטנה( ושטחי
תורכיה באירופה.
במקביל לזכויות הלאומיות היהודיות בארץ-ישראל העניקה החלטת סן
רמו זכויות לאומיות שוות לערבים, 19 הן בסוריה )בכפוף למנדט
צרפתי, שכלל גם את לבנון( והן במסופוטמיה )היום, עיראק, בכפוף
למנדט בריטי(, בנוסף למדינה הערבית שכבר הייתה קיימת בחלק
המערבי של חצי-האי ערב.
מעבר לכך שהחלטת ועידת השלום בסן רמו מילאה אחר השאיפות
הלאומיות של העם היהודי )הציונות(, ציינה הוועידה גם את סיומו של
פרק הקולוניזציה הממושך ביותר בתולדות האנושות. בעוד מעצמות
זרות האריכו את תקופת הקולוניזציה שלהן באפריקה, באסיה ובשתי
יבשות אמריקה לתקופות של לא יותר מ 100 שנה, ארץ-ישראל הייתה
כבושה ונתונה לקולוניזציה בידי סדרת מעצמות זרות לתקופה של יותר
מ 0200 שנה – הרומים, הביזנטים, הפרסים הססנידים, הערבים,
הצלבנים, הממלוכים והתורכים. אפשר היה לצפות ששחרור זה מעולם
הקולוניזציה יזכה לשירי תהילה דווקא מחוגי "קידמה" הפועלים באופן
מסורתי נגד כל צורה של אימפריאליזם.
ניתן גם לטעון, שהחלטת סן רמו ציינה את שחרור המיעוט היהודי
הוותיק באזור ארץ-ישראל משליטה מוסלמית – יחד עם מהגרים יהודיים
שנסו או גורשו מאוחר יותר מארצות ערביות ומוסלמיות – מעול משטר
הד'ימי 11 שכפה עליהם מעמד של אזרחים סוג ב' בארצות האיסלאם.
הפרה חד-צדדית זו של משטר הד'ימי )שטוענים שהוא חוזה משפטי
המחייב את האוכלוסיות הלא-מוסלמיות, כפי שנקבע על-ידי הח'ליף
עומר במאה השביעית לסה"נ, בהתאם לכתוב בקוראן, סורה "אל-
טאובה"; 2:72 ( מוזכר לעיתים כהסבר לעוינות האסלאמית הנמשכת
כלפי ישראל.
- 41 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
בשל הסתייגויותיה של איטליה – אשר האינטרסים הכלכליים
המיוחדים שלה בדרום-מערב אנטוליה )במחוז אנטליה התורכי(
לא יושבו עדיין לשביעות רצונה – והתעקשותה של ארה"ב
לאשר את טיוטת כתב המנדט עוד קודם לאישורו בידי מועצת
חבר הלאומים, נדרשו שנתיים נוספות עד שאושר המנדט על
ארץ-ישראל מאז מועד הגשתו למועצה בדצמבר 0270 על-ידי
הלורד בלפור. עיכוב מצער זה פתח סדרה ארוכה של הפרות
העקרונות שנקבעו בסן רמו – לרעת העם היהודי.
- 42 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
שרטוט זה מסכם את הקשר שבין החלטת סן רמו לבין
המשפט הבינלאומי 10
בוועידת השלום שהתכנסה בפאריס ביזמת המועצה העליונה של
מעצמות ההסכמה הראשיות, נוצר חבר הלאומים, על יסוד משאלותיו
של הנשיא וילסון. ברית-היסוד של חבר הלאומים כללה את שיטת
המנדטים בסעיף 77 , ובכך שיקפה את עקרון 'ההגדרה העצמית'
שביקש הנשיא וילסון לקדמו ב'ארבע עשרה הנקודות' שלו.
בוועידת השלום שהתכנסה בסן רמו, השתמשו בשיטת המנדטים כדי
לשרטט מחדש את מפת המזרח התיכון, אשר עד אז שלטו בו התורכים
העותומנים. החלטת סן רמו, 10 שאומצה ב 71 לאפריל 0270 על-ידי
המועצה העליונה של מעצמות ההסכמה הראשיות, נתנה תוקף מחייב
להצהרת בלפור – אשר עד אז לא הייתה אלא ביטוי למדיניות הבריטית
– והטביעה בה גושפנקא בינלאומית. החלטת סן רמו העניקה לעם
היהודי את הריבונות על ארץ-ישראל, ולערבים היא נתנה זכויות
מקבילות בסוריה ובמסופוטמיה. 53 יש אפוא להכיר בכך שהלגיטימיות
של המדינות הערביות של היום – סוריה, עיראק ולבנון )שנוצרה
- 43 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
במסגרת המנדט הצרפתי על סוריה( נגזרת מאותו מקור במשפט
הבינלאומי שהקימה מחדש את האומה היהודית בארץ-ישראל.
ביולי 0277 , שנתיים אחרי קבלת החלטת סן רמו אושר המנדט על
ארץ-ישראל על-ידי מועצת חבר הלאומים, ובהמשך אושר פה-אחד על-
ידי 17 המדינות החברות בחבר הלאומים.
- 44 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
לאחר מתן המנדטים לבריטניה ולצרפת בוועידת השלום שהתכנסה בסן
רמו באפריל 0270 , היה צורך לקבוע את גבולותיהם, במיוחד בין ארץ-
ישראל הכפופה למנדט הבריטי לבין סוריה הכפופה למנדט הצרפתי.
שנה קודם לכן, בוועידת השלום שהתכנסה בפאריס, גבולות ארץ-ישראל
שהוצעו על-ידי הציונים נתקבלו באהדה על-ידי האמיר פייצל, הנשיא
האמירקני וודרו וילסון, וכן פקידי ממשל צרפתיים ובריטיים. כולם
הסכימו עקרונית לנוסחה "מדן ועד באר שבע", אשר שיקפה את ממדי
ארץ-ישראל ההיסטורית – פחות או יותר על-פי הקו האדום שבמפה
הכוללת בצד ימין.
אולם, זמן קצר לאחר מכן, חזרה בה הממשלה הצרפתית החדשה
בראשות אלכסנדר מילרנד מהתחייבותו של ז'ורז' קלמנסו ועמדה על כך
שיחיו את הסכם סייקס-פיקו 99 משנת 0206 שכבר בטל תוקפו: הם
תבעו את האזור לדרומו של נהר הליטני )כעת בדרום לבנון( וכן את
מקורות נהר הירדן בהר חרמון. עלינו לציין, כי הסכם סייקס-פיקו מת
מות נשיקה אחרי ששולבו אחדות מ'ארבע עשרה הנקודות' של הנשיא
וילסון )במיוחד, נקודות 0 ו 01 ( באמנת ורסאי, 11 והחלטת סן רמו
העניקה את המנדטים לבריטניה ולצרפת.
- 45 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
צדדים נשאו ונתנו במשך חודשים אחדים עד שהגיעו לאמנת גבולות
צרפתית-בריטית, 16 שנחתמה סוף-סוף בדצמבר 0270 , ולמרות שהיא
צריכה הייתה להיות מוגשת למועצת חבר הלאומים, כפי שנקבע בסעיף
02 לאמנת ורסאי, הניחו כי היא אושרה למעשה על-ידי המועצה בעת
אישור המנדט על ארץ-ישראל ביולי 0277 . גבולותיה הצפוניים של ארץ-
ישראל, כפי שנקבעו באמנה, חצו את הכינרת והגבילו את החלק
הארצישראלי של רמת הגולן לחלקה הצפון-מערבי )הקו הכחול במפה(.
האמנה הורתה לסמן בפרוטרוט את הגבול בשטח עצמו, משימה
שאמורה הייתה להתבצע על-ידי ועדה לסימון הגבול. 12 הדו"ח הסופי
של הוועדה הוגשה בפברואר 0277 , והציג את קו ניוקום-פאולה )הקו
הירוק במפה דלעיל(: הגולן כולו הוצא מארץ-ישראל ונכלל במנדט על
סוריה, ואילו הכינרת בשלמותה נכללה בארץ-ישראל, אעפ"י שהחוף
הצפוני של האגם היה רק מטרים ספורים מהגבול הסורי. קו ניוקום-
פאולה סטה במידה משמעותית מהוראות האמנה, למרות סעיף 7
באמנה, שהנחתה בצורה ברורה את הוועדה "לסמן בשטח את קו הגבול
שנקבע בסעיף 0 בין השטח המנדטורי הצרפתי לשטח המנדטורי
הבריטי."
ללא קשר עם השינויים שהתחוללו בגבולה הצפוני של ארץ-ישראל,
הגבול המזרחי נותר ללא שינוי באמנת הגבולות הצרפתית-בריטית,
והמונח "עבר-הירדן" אינו מופיע בה כלל. באולם, העיכוב הממושך שבין
הגשת טיוטת כתב המנדט למועצה בדצמבר 0270 לבין האישור הרשמי
של המנדט על ארץ-ישראל ביולי 0277 פעל לרעתן של השאיפות
הטריטוריאליות של הציונים.
עיכוב זה בן שבעה-עשר החודשים נבע כל-כולו מגורמי חוץ: איטליה
השהתה את מתן הסכמתה עד ליישוב דרישותיה לדרום-מערב אנטוליה;
ארה"ב עיכבה את הבעת הסכמתה למנדט עד להבטחת שוויון זכויות בין
אזרחיה לשאר זרים )הרי ארה"ב לא הייתה חברה בחבר הלאומים(;
והיו גם מספר גורמים נוהליים פנימיים בחבר הלאומים שתרמו לעיכוב.
בכל מקרה, העיכוב אפשר את הניתוק המנהלי והזמני של עבר-הירדן 12
על-ידי הבריטים ב 0270 , צעד שאושר על-ידי מועצת החבר בספטמבר
0277 . יתר-על-כן, העיכוב הבלתי צפוי הזה אפשר לבריטים לוותר על
חלקה הצפון-מערבי של רמת הגולן לטובת המנדט הצרפתי על סוריה
בהסכם סימון הגבולות )שאושרר במרץ 0279 (. שתי החלטות חד-
צדדיות אלה מעוררות מספר שאלות סבוכות בנוגע ללגיטימיות שלהן,
כפי שיוסבר בקיצור להלן:
- 46 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
הגם לא אומצה רשמית, טיוטת המנדט האחרונה מדצמבר 0270
נחשבה למסמך מכריע בכל הנוגע לזכויות ולחובות של בריטניה,
בפועלה כמעצמה המנדטורית בארץ-ישראל. קביעת גבולותיה של ארץ-
ישראל הייתה באחריותן הבלעדית של ארבע מעצמות ההסכמה
הראשיות, כפי שנכתב בפירוש בהחלטת סן רמו, באמנת סוור 92
ובפסקה הראשונה של המבוא למנדט על ארץ-ישראל. 12 המנדט אסר
למסור שטח מארץ-ישראל לכל גורם זר )סעיף 1(, והוא קבע שכל שינוי
חייב לקבל את הסכמת מועצת חבר הלאומים )סעיף 72 (. אולם,
השינויים שהובילה הוועדה לסימון הגבול ב 0277 , שאושרו ב 0279 , היוו
הפרה של סעיפי המנדט הללו כיון שהאישור הסופי של המועצה ניתן רק
בשנת 0291 , לפי בקשתה של בריטניה.
בכל מקרה, אמנת הגבולות הצרפתית-בריטית, יחד עם
החלטת סן רמו והמנדט על ארץ-ישראל, מהווים את מסמכי
המשפט הבינלאומי המכריעים, הקובעים את זכויות העם
היהודי על ארץ-ישראל, כפי שצוין קודם-לכן בהצהרת בלפור.
- 47 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
הערה: אף-על-פי שהניתוק האדמיניסטרטיבי והזמני של עבר-הירדן
מארץ-ישראל אושר רשמית על-ידי מועצת חבר הלאומים
בספטמבר 0277 , רצף המאורעות שהובילו לניתוק הזה החל
כבר בשנת 0270 , כפי שאפשר לראות בלוח דלעיל:
הקונגרס הסורי הכללי, שנוסד אחרי קריסת הקיסרות העותומנית, היה
חדור תחושות לאומניות. הקונגרס התנגד להתערבותן של מדינות זרות
בעניינים ערביים. אעפ"י שחבר הלאומים אישר את שיטת המנדטים,
שאחת ממטרותיה הייתה לתת לגיטימיות למדינות ערביות חדשות –
סוריה ומסופוטמיה – הקונגרס הסורי הכללי בדמשק אימץ הצהרת
עצמאות חד-צדדית 60 בהנהגת פייצל, שכונה מלך סוריה, שכללה את
שטחי סוריה, לבנון וארץ-ישראל )ועבר-הירדן בכלל אלה(. הצהרת
העצמאות הסורית על-ידי הקונגרס התיימרה לשים קץ לכיבוש הצבאי
של סוריה ואף שללה את מיזם הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל.
החלטה זו נחשבה לבלתי-חוקית גם על-ידי בריטניה וגם על-ידי צרפת,
אשר מאמציהן הצבאיים במהלך מלחמת העולם הראשונה הם ששחררו
את הארצות הערביות מהשלטון העותומני, כאשר הסיוע שהוגש על-ידי
הערבים היה מזערי. מעצמות ההסכמה אף דחו בוועידת השלום בסן
- 48 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
רמו את החלטת הקונגרס הסורי הכללי. הצרפתים כעסו במיוחד על
החלטת הקונגרס, שנגדה את המנדט שקיבלו על סוריה, ויזמו פעולה
צבאית, בפיקודו של הגנרל גורו, שהביאה לגירושו של פייצל וגלותו
הזמנית בבריטניה.
עבדאללה, אחיו של פייצל ואמיר החיג'אז, גייס צבא קטן בן 7,000
לוחמים בקירוב, והחליט לצעוד צפונה ממכה כדי להילחם בצרפתים
בסוריה ולנקום את גירוש המשפחה ההאשמית. גם הצרפתים וגם
הבריטים היו מודעים היטב לכך שצעדו של עבדאללה לא היה אלא
פעולה למראית עין, אבל צ'רצ'יל, מזכיר המושבות, החליט לפייס את
המשפחה ההאשמית והתיר לעבדאללה להמשיך במסעו צפונה. בתוך
חודשים אחדים הגיע עבדאללה לעמאן )מרץ 0270 ( אחרי שהשתלט
למעשה על כל השטח שבין ים המלח ועמק הירדן לבין פסי הרכבת
החיג'אזית בין מדינה לדמשק.
הגבול המזרחי של השטח הזה מופיע באדום במפה דלעיל, בקירוב,
אבל נכלל בו גם אזור מען. קו זה ציין את הגבול המזרחי של ארץ-
ישראל המנדטורית, כפי שהציע חיים וייצמן בוועידת השלום שהתכנסה
בפאריס ב 0202 , ובהתאם להסכמים פרטיים עם השלטונות הבריטיים.
אולם, בוועידת קהיר שארגן צ'רצ'יל ב 02 למרץ 0270 , טענו הבריטים
שהמלים "זכויות אזרחיות ודתיות" המופיעות בהצהרת בלפור מצדיקות
את ניתוקה של "פלשתינה המזרחית" )ז"א, ארץ-ישראל ממזרח לנהר
הירדן( מהבית הלאומי היהודי הממוקם ב"פלשתינה המערבית". פירוש
שגוי זה של "זכויות אזרחיות ודתיות" )שמעולם לא היה מכוון ל"זכויות
פוליטיות קיבוציות"( הושמט בהמשך והוחלף בהצדקה צולעת אחרת
שהושתתה על א( התחייבות מקמהון 60 מה 71 לאוקטובר 0201 ; ב(
הסתמכות על הביטוי "בארץ-ישראל" המופיע בהצהרת בלפור; וג(
"התנאים המקומיים הקיימים" בעבר-הירדן, צירוף מלים שהוכנס לסעיף
71 של כתב המנדט בלי שיוגדר במדויק.
בשלב זה חזר פייצל מאנגליה וזכה בשטח מסופוטמיה, שם הומלך
כ"מלך עיראק".
ראש הממשלה לויד ג'ורג' לא התלהב מהרעיון שבני המשפחה
ההאשמית )עבדאללה בעבר-הירדן ופייצל במסופוטמיה( ישלטו בשטח
הגובל במנדט הצרפתי על סוריה. ועידה נוספת כונסה כעבור ימים
אחדים בירושלים, שם הבטיח עבדאללה שלא לתקוף את הצרפתים
בסוריה בתמורה לייסוד "מחוז" עבר-הירדן במסגרת המנדט הבריטי על
ארץ-ישראל.
- 49 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
אפשר לטעון שאילו נהגו הבריטים בתקיפות כלפי עבדאללה כפי שנהגו
הצרפתים כלפי פייצל, המצב הנוכחי במזרח התיכון שהיה שונה
לחלוטין. אולם, יש לראות את פעולותיה של בריטניה ב 0270 לאור
ההסכמים הקודמים שנעשו עם הערבים ההאשמיים על-ידי ט"א לורנס 67
)לורנס איש ערב( וסר הנרי מקמהון.
במשך השנתיים מוועידת השלום בסן רמו לאישור המנדט
על ארץ-ישראל, פעלו שלושה גורמים שונים – התפתחויות
פוליטיות, הלאומנות הערבית ומדיניות הפיוס הבריטית
שבאה להגן על האינטרסים האסטרטגיים שלהם במזרח
התיכון – לשחוק את הזכויות המוכרות הכרה בינלאומית של
העם היהודי בארץ-ישראל. אולם, זכויות היהודים
ל"פלשתינה המערבית" לא נרמסו. עוד לא …
- 50 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
מנקודת ראות משפטית גרידא, אין למעשה כל ספק שהמדיניות
הבריטית במזרח התיכון במשך השנים המכריעות 0270-0277 הפרה
לעתים קרובות מספר הסכמים חתומים:
 החלטת סן רמו 50 לא כללה ציון מדויק של גבולות ארץ-ישראל, אולם
הובן שהיא מייסדת את "הבית הלאומי לעם היהודי בשטח המשתרע
מצפון לדרום מ"דן ועד באר שבע", כפי שלויד ג'ורג' ואחרים הדגישו
שוב ושוב, וממערב למזרח על שתי גדות נהר הירדן.
 אמנת סוור 31 אומצה באוגוסט 0270 ונחשבה למסמך המכריע לגבי
הסדרת מעמד של שטחי הקיסרות העותומנית לשעבר במזרח
התיכון. סעיף 21 של אמנה זו מגדיר בבירור את יעדי המנדט על
ארץ-ישראל: הקמת בית לאומי יהודי. סעיף זה יועד במפורש לארץ-
ישראל, בניגוד לשני המנדטים האחרים )סוריה ומסופוטמיה(,
שנידונו בנפרד. העובדה שאמנת סוור לא אושררה והוחלפה מאוחר
יותר באמנת לאוזן אינה משנה את כוונת הקהילה הבינלאומית
בתקופה בין 0270 ל 0277 בנוגע לארץ-ישראל.
 אמנת הגבולות הצרפתית-בריטית 63 , אשר תפקידה היה לסמן את
הגבולות בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי איננה רומזת למדינה
ערבית נוספת העומדת לקום במזרחה של ארץ-ישראל.
- 51 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
 מספר טיוטות של כתב המנדט הוחלפו בין הבריטים לציונים מ 0202
עד סוף 0270 . טיוטת כתב המנדט האחרונה לא צפתה ארץ-
ישראל מצומצמת במערבה של נהר הירדן עם "מחוז ערבי" נפרד.
אולם, בעת דיון בבית התחתון 61 של הפרלמנט הבריטי ביוני 0270 , קבע
צ'רצ'יל שעל המדיניות הבריטית להתמקד ב"פיוס וידידות כלפי גם
התורכים וגם הערבים". לאחר-מכן שיפץ צ'רצ'יל את טיוטת המנדט של
דצמבר 0270 , כך שתכלול סעיף שאפשר את חלוקת ארץ-ישראל, ותבע
ש"תימנע או תעוכב" ההתיישבות היהודית ההמונית בשטח שממזרח
לנהר הירדן, בלי לקבוע מסגרת זמן לעיכוב. הוראה זו של כתב המנדט
הפכה למדיניות הבריטית הרשמית כאשר פרסם צ'רצ'יל את הספר
הלבן הנושא את שמו ביוני 0177 , וסעיף 71 הוכנס לנוסח הסופי של
המנדט על ארץ-ישראל, כפי שאושר כעבור חודש על-ידי מועצת חבר
הלאומים. ההצדקה שניתנה לצעדים אלה היתה "התנאים המקומיים
הקיימים" לכאורה, שמעולם לא פורטו או הוסברו. בפועל, המניע לצעדים
הללו הייתה השאיפה לפייס את הערבים )למטרות אסטרטגיות( ולמנוע
פעולות תגמול ערביות נגד הצרפתים שעלולות היו לסכן את יחסי צרפת-
בריטניה.
אחרי אישור המנדט על ארץ-ישראל ביולי 0277 , הקימו הבריטים
"ממשל זמני בעבר-הירדן". מוזר, שהחלטה זו אושרה על-ידי מועצת
חבר הלאומים, למרות שהפרה את רוח המנדט, כפי שנקבע בסעיפים 7
ו 1. בשנת 0272 העניק הסכם בריטניה-עבר-הירדן 61 סמכויות חקיקה
לעבדאללה בעבר-הירדן, ובכך הלך לקראת הקמת מדינה ערבית
עצמאית חדשה. זו נולדה בסופו של דבר במאי 0216 , תחת ריבונות
האשמית, אחרי שהבריטים הרחיבו את השטח הנתון למרותו של
עבדאללה במזרח על-ידי הוספת 60,000 קמ"ר עד לגבול עם עיראק.
החלטות בריטיות אלה – שנתקבלו בין אפריל 0270 , כשמינתה החלטת
סן רמו את בריטניה לשמש כמעצמה מנדטורית בארץ-ישראל, לבין יולי
0277 , כשאושר המנדט על ארץ-ישראל על-ידי מועצת חבר הלאומים –
מעלות שאלה משפטית חשובה: האם בריטניה הייתה מוסמכת להעביר
לגורם שלישי )עבדאללה( את הסמכויות שקיבלה ממעצמות ההסכמה
הראשית של מלחמת העולם הראשונה, סמכויות של מעצמה מנדטורית,
של נאמנה ושל מדריכה של ארץ-ישראל כדי להקים שם את הבית
הלאומי היהודי – סמכויות שאושרו מאוחר יותר על-ידי מוצעת חבר
הלאומים? האם חבר הלאומים עצמו היה מוסמך לקבל העברת סמכויות
בריטית זו?
- 52 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
המנדט על ארץ-ישראל 66 אושר בלונדון ב 71 ביולי 0277 . מאוחר יותר
אושר גם על-ידי 17 המדינות החברות בחבר הלאומים, והוא נכנס
. לתוקף בשנת 0279
המבוא קובע את רוח המנדט ומבליט את ייחודו של המנדט הזה, בניגוד
לשאר המנדטים שהוחלט עליהם לגבי המזרח התיכון ואזורים אחרים
של העולם. בעוד המנדט על ארץ-ישראל נחשב מנדט מסוג A , כפי
שנקבע בסעיף 77 של ברית-היסוד 10 של חבר הלאומים, הוא היה בעצם
יחיד במינו בכך שהמוטב הלאומי שלו היו יהודי העולם )אז כ 01 מיליון
נפש(, ולא התושבים המקומיים. המנדט קובע במפורש את יעדו:
הקמתו-מחדש של הבית הלאומי של העם היהודי, המתבסס על
הקשר ההיסטורי של היהודים עם ארץ-ישראל )"פלשתינה"(.
כמו בכל אמנה, החלטה, ברית או הסכם בינלאומי, סעיפי המבוא הם
בדרך-כלל הצהרות. אבל במקרה של המנדט על ארץ-ישראל, סעיף 7
הופך את המבוא כולו לחלק אופרטיבי. על-כן, את 72 סעיפי כתב
המנדט יש לפרש לאור הצהרות היסוד שבמבוא. בעמודים הבאים רק
יידונו מספר סעיפים מובחרים.
- 53 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
סעיפים 1 ו 6 רלבנטיים ביותר למצב המדיני העכשווי במה שנקרא
"השטחים הפלשתיניים".
סעיף 1 מעצב את ארץ-ישראל כשטח לאומי שאינו ניתן לחלוקה 0
שהוקצה באופן בלעדי לעם היהודי )בדומה לכתוב במבוא(. אולם, בעת
אישור המנדט בלונדון ב 71 ליולי 0277 , הבריטים כבר ניתקו את עבר-
הירדן 62 מארץ-ישראל והפכוהו זמנית ל"מחוז מזרחי" בעל ממשל נפרד.
צעד זה ניזום עוד בשנת 0270 , אושר ב"ספר הלבן" של צ'רצ'יל ביוני
0277 , ושולב בסעיף 71 שהוכנס לטיוטת המנדט. ניתוק
אדמיניסטרטיבי וזמני זה מצד הבריטים היה מנוגד לרוח החלטת סן
רמו, 10 לאמנת הגבולות הצרפתית- בריטית, 12 ולטיוטת כתב המנדט
מדצמבר 0270 שנתקבלה הן על-ידי הציונים והן על-ידי הבריטים.
בהקשר זה, ניתן לראות במעמד המשפטי הנפרד שהוענק לעבר-הירדן
הפרה של ההתחייבות הבריטית לעצב-מחדש את הבית הלאומי היהודי
בכל רחבי ארץ-ישראל.
אולם, סעיף 1 אינו משאיר כל מקום לספק באשר לשאר ארץ-ישראל,
ז"א, השטח ממערב לנהר הירדן. מכאן, יש להסיק שעצם דחיקתה של
ישראל לוותר על חלק כלשהו מיהודה ושומרון )מה שנקרא בעגה
- 54 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
התקשורתית "הגדה המערבית"( במסגרת כל אחת מ"תכניות השלום"
הנשקלות בעת הזאת מהווה בבירור פגיעה בזכויותיו של העם היהודי.
קביעה זו מוצאת לה חיזוק בעובדה ש %20 מהמורשת ההיסטורית של
העם היהודי נמצא בשטח זה. הוויתור על שטח כה חיוני היה משאיר
בידי ישראל אך הצדקה מעטה, מטעמים היסטוריים ותרבותיים, להמשך
תוקפן של זכויותיה המוכרות על שאר השטח. האיומים האסטרטגיים
שהיו נוצרים עם נסיגה מעין זו יסכנו בוודאי גם את ביטחונה של
המדינה.
סעיף 6 עוסק בהתיישבות יהודית בארץ-ישראל. כיון שמטרת היסוד
של המנדט הייתה לייסד "בית לאומי יהודי" בארץ-ישראל, וכיון שאין
אפשרות לממש כוונה זו ללא אוכלוסייה יהודית גדולה, מובן מאליו
שהמעצמה המנדטורית )בריטניה( "תקל על העלייה היהודית … ותעודד
התיישבות צפופה של יהודים בארץ". אולם, בריטניה נכשלה לחלוטין
בעמדתה בהתחייבויותיה. כפי שנקבע בסעיף 71 של המנדט,
התיישבות יהודית המונית ומאורגנת נדחתה זמנית בעבר-הירדן, ודחייה
זו נמשכת עד עצם היום הזה. יתרה מזו, בין 0277 ל 0292 , באה סדרה
של "ספרים לבנים" בריטיים וצמצמה שיטתית את ההגירה היהודית,
בעיקר כדי להתחנף לערבים – אך לשווא. למרות מגבלות אלה, יש
המשבחים את הבריטים על כך שאפשרו את עלייתם של כארבע מאות
אלף יהודים במשך עשרים השנים הראשונות של שלטון המנדט. למרות
זאת, יש לציין כי המגבלות הקשות שהוטלו על-ידי הבריטים, במיוחד
בשנים המכריעות של שלטון נאצי בגרמניה כמעט הכריעו את המדינה
היהודית שבדרך והיוו הזנחה ברורה של חובתם כמעצמה מנדטורית.
סעיף 6 נוגע גם במהומה של הימים האלה נגד "היישובים היהודיים
בגדה המערבית", שרבים המכנים אותם "בלתי-חוקיים". הסיכום הקצר
דלהלן יבהיר את ההיבטים העיקריים של נושא זה:
.0 עצם השימוש במלה "התנחלות", בפיהם של אויביה ומשמיציה של
מדינת ישראל, כדי לתאר את קהילות ישראל שהוקמו ביהודה
ושומרון – הוא עצמו מבקש להכפיש. 62 יש בו כדי לרמוז שלא רק
שהיהודים "מתיישבים זרים" הם – ובכך יש התעלמות מיותר מ 760
כפרים ערביים שנבנו באזור מאז 0262 )בהשוואה ל 010 בלבד
שנבנו על-ידי היהודים(. יש לזכור, שיאסר ערפאת עצמו נולד
במצרים, ורבים מ"אחיו הפלשתיניים" חדשים הם באזור. כינוי
הקהילות היהודיות החדשות בלבד כ"מכשול בדרך לשלום" מציין
גישה מוטה בהחלט.
- 55 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
.7 ההתנגדות העיקרית של חוגים תומכי-הפלשתינים ושוללי-ישראל
מבוססת על פירוש שגוי של סעיף 11 של אמנת ז'נבה הרביעית 62
הקובע שמעצמה צבאית כובשת "לא תעביר ]בכוח[ חלק
מאוכלוסייתה שלה לשטח הכבוש". אפילו בית הדין הבינלאומי
לצדק, בדעה המייעצת שהפיק ביולי 7001 נגד בניית "הגדר",
התייחס לאמנת ג'נבה הזאת והביע את דעתה ש"היישובים
הישראליים בשטח הפלשתיני הכבוש )כולל מזרח ירושלים( הוקמו
תוך הפרת המשפט הבינלאומי." 20
אין דבר רחוק יותר מהאמת:
א( י ש מקום רב לפקפק אם ניתן בכלל להחיל כאן את אמנת ג'נבה
הרביעית, שהרי אותם "יישובים יהודיים" אינם ממוקמים ב"שטח
כבוש". לעובדה זו שם לב לראשונה פרופ' יוג'ין רוסטוב, משפטן
ידוע בתחום המשפט הבינלאומי ומי שכיהן בעבר כתת-מזכיר
המדינה של ארה"ב לענייני חוץ: "כיצד ניתן להחיל אמנה זו על
יהודים שיש להם כבר זכות משפטית המוגנת על-ידי סעיף 22 של
מגילת האו"ם לחיות בגדה המערבית, במזרח ירושלים וברצועת
עזה, לא הוסבר מעולם". בעיני רוסטוב, הזכות היהודית להתיישב
בכל שטח של מה שהיה בעבר פלשתינה המנדטורית "אינה ניתנת
לערעור מבחינה משפטית". 20
ב( ע צם רעיון ה"כיבוש" שמשווקים אותו בנרטיב השקרי של ערביי
ארץ-ישראל מהווה את היסוד הרעוע שעליו מבוססות כל החריגות
הישראליות הנטענות מן החוק הבינלאומי, והסיבה שדואגים לשמר
את מושג "הכיבוש" חי ונושם מובנת מאליה: הלגיטימיות של
מדינת ישראל כולה מתערערת, כיון שאין הבחנה בכלל בין
. השטחים ששוחררו על-ידי ישראל בשנות המלחמות 0212 ו 0262
לגיטימיות שלטונה של ישראל על כל הארץ נגזרת באופן בלבדי
מהמשפט הבינלאומי.
ג( י שראל מעולם לא "העבירה בכוח" )מעשה הנאסר בסעיף 12
מאמנת ג'נבה הרביעית( יהודים כלשהם לשטחים ששוחררו
. מהכיבוש הזר במלחמת ההגנה העצמית של 0262
ד( א מנת ג'נבה הרביעית קושרת את הצדדים, במקרה זה – ירדן
והישות הפלשתינית )שאינה מדינה(, אולם לירדן לא הייתה מעולם
ריבונות חוקית על "הגדה המערבית" ובפועל אף ויתרה על
. ריבונותה הנטענת כבר בשנת 0222
- 56 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
ה( מאלף להשוות את דרישתם של ערביי ארץ-ישראל לפרק כל יישוב
יהודי – דרישה ל"טיהור אתני" – עם המציאות שבה אוכלוסייתה
הערבית של מדינת ישראל המהווה כ 70 אחוזים מאוכלוסיית
המדינה ונהנית שוויון זכויות מלא.
ו( א ת הגיחוך שבטענת המקהלה העולמית, כאילו היישובים מהווים
"מכשול לשלום" ניתן להשוות רק עם החזרה חסרת-המחשבה
המאפיינת את השמעתה. במשך עשרים השנים שקדמו לבניית
ה"יישוב" היהודי הראשון בשטחים המשוחררים לא שרר שלום,
האלימות הערבים כלפי היהודים וישראל מילאה יום-יום את כותרות
העיתונים.
- 57 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
כבר בשנת 0202 – כשנה לפני ועידת השלום בסן רמו – התחילו
הציונים בהכנת טיוטות של כתב המנדט שהגישו לשלטונות בריטניה.
הטיוטה מדצמבר 0270 נתקבלה בסופו של דבר על-ידי הקבינט הבריטי
והוגשה למועצת חבר הלאומים לאישורה. היו בה עשרים ושבעה
סעיפים, ואישורה הסופי נדחה על-ידי מספר גורמים חיצוניים, ביניהם:
התנגדותה של איטליה בשל הזכויות שטענה להן בדרום אנטוליה
והעובדה שאמנת סוור 92 לא אושררה; המשא-ומתן סביב קביעת
גבולותיה של ארץ-ישראל; התקדמותם צפונה של האמיר עבדאללה
ולוחמיו כדי לנקום את הדחת אחיו פייצל בידי הצרפתים; ובעיקר,
דרישתה החוזרת ונשנית של הממשל האמריקני לבחון כל טיוטה לפני
מתן הסכמתו.
כדי לבלום את הצגתו החמושה של עבדאללה, הצגה שלא הגיעה
לדרגת כוונה אמיתית לתקוף את הצרפתים, ולפייס את תלונות הערבים
ואת גילויי האלימות של הערבים בארץ-ישראל, פרסם צ'רצ'יל "ספר
לבן" ביוני 0277 . בכך פתחו הבריטים במדיניות ששחקה בהתמדה את
הזכויות הטריטוריאליות והאחרות של העם היהודי בארץ-ישראל
בתקופת המנדט.
- 58 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
כאשר סוף-סוף אושר המנדט על ארץ-ישראל בלונדון ביולי 0277
)ואושר לאחר-מכן על-ידי חבר הלאומים כולו(, כבר הספיקו הבריטים
להכניס לכתב המנדט סעיף נוסף, הוא סעיף 71 , שהפך לרשמי את
הניתוק בפועל של עבר-הירדן ומנע כל התיישבות יהודית המונית
ומאורגנת מזרחה לנהר הירדן.
מניעת כניסת היהודים למה שנקרא תחילה "ארץ-ישראל המזרחית"
)ושלאחר-מכן נודע כ"עבר-הירדן" ולבסוף "ממלכת ירדן ההאשמית"
הייתה אמורה להיות זמנית, אך היא נותרה בתוקפה עד עצם היום הזה.
משקיפים רבים רואים ב"חלוקה" הראשונה הזאת של ארץ-ישראל
הפרה של מחויבויותיה של בריטניה, המעצמה המנדטורית, כפי שהובנו
בסן רמו וכן הפרה של אמנת הגבולות הצרפתית-בריטית.
אולם, מפת ארץ-ישראל/עבר-הירדן המוצגת לעיל היא המקור להגנה
שגויה חוזרת ונשנית: לעתים קרובות נוהגים לומר, כי כל השטח במוצג
במפה זו, המהווה כ 070,000 קמ"ר, אמור היה להיות מיועד לבית
הלאומי היהודי כפי שסברו בסן רמו. נכון, שחלק מעבר-הירדן –
המשתרע בכיוון צפון-דרום לאורך הגדה המזרחית של נהר הירדן מנהר
הירמוך )מזרחה לים כינרת( עד מפרץ עקבה, ברוחב של בין 70 ל 10
ק"מ עד למסילת הברזל החיג'אזית ואפילו מעבר לו – צריך להוות חלק
מהבית הלאומי היהודי מן הסיבות הבאות:
 שטח זה נכלל במפה שהגישו הציונים בוועידת השלום שהתכנסה
בפאריס, ותביעה זו נחשבה סבירה על-ידי האמיר פייצל, הנשיא
וילסון ונציגים נוספים של בעלות הברית;
 בסן רמו, ובמשך התקופה שלאחר מכן בעת ניסוח כתב המנדט,
השטח המיועד ל"פלשתינה" – ארץ-ישראל – היה אמור לשקף את
הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ, שהשתרעה גם מזרחה
לנהר הירדן;
 אמנת הגבולות הצרפתית-בריטית אף היא הכירה בחלק זה של
עבר-הירדן כחלק מארץ-ישראל המנדטורית אשר פירושה היא אז
הבית הלאומי היהודי.
אולם, לא קיים טיעון יהודי סביר לגבי הריבונות על כל שטח עבר-הירדן
כפי שהורחב לכיוון מזרח על-ידי הבריטים ב 0271 – עד לגבול הצפון-
מערבי של עיראק. כדי לבלום את איבת הלוחמים הסעודיים שזה עתה
הופיעו; לספק פרוזדור אווירי בטוח בין בגדד והים התיכון; ולמנוע קשיים
דיפלומטיים כתוצאה מבקשה אפשרית למנדט נפרד לעבר-הירדן מחבר
- 59 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
הלאומים, הרחיבו הבריטים את חלקו המערבי של עיראק ואת עבר-
הירדן למזרח, ובכך הפרידו בין סוריה למה שעתיד היה להיות ערב
הסעודית, בעוד ששמרו את כל השטח תחת מנדט בריטי אחד.
צעדים אלה אינם יכולים להתפרש כפגיעה בבית הלאומי היהודי, למרות
שהבריטים קיימו את הישות המשולבת של פלשתינה/ארץ-ישראל ועבר-
הירדן בכפוף לאותו מנדט עד לשנת 0216 , כשנהפכה עבר-הירדן
לממלכה האשמית עצמאית. הקשר ההיסטורי – שהוא עמוד התווך
החיוני של הזכויות המשפטיות היהודיות לאזור – לא הגיע מעולם
לגבולותיה המערביים של מסופוטמיה, במרחק של כ 910 ק"מ מזרחה
לנהר הירדן.
אולם, דעתו המשפטית של עו"ד הווארד גריף שונה מהותית בנקודה זו.
הוא קובע:
"פלשתינה המנדטורית אשר שטחה הורכב הן מהשטח מערבה לירדן
והן מהשטח מזרחה לירדן כפי נקבע בסופו של דבר נוצרה במטרה אחת
בלבד: להקים בו את הבית הלאומי היהודי ובעתיד, מדינה יהודית
עצמאית, כפי שנחזה בהחלטת סן רמו אשר שולבה בה הצהרת בלפור
והוציאה אל הפועל את הוראות סעיף 77 של ברית היסוד של חבר
הלאומים, למען העם היהודי. שום שטח מאדמת פלשתינה לא הועד
בהחלטה ההיא כדי לייסד בו מדינה ערבית כלשהי, לא בגדה המערבית
של הירדן ולא בגדה המזרחית שלו, והמעצמה המנדטורית שניהלה את
ארץ-ישראל והחזיקה בה, לא כריבונה של הארץ, כי אם רק כנאמן של
העם היהודי – לא הוסמכה משפטית לייסד מדינה ערבית כזאת, לא
בכפוף להחלטת סן רמו ולא בכפוף למגילת-היסוד של חבר הלאומים,
ואף לא בכפוף לסעיף 71 של המנדט עצמו. כמו-כן לא הייתה מוסמכת
למסור כל "שטח פלשתינה" – בכפוף לסעיף 1 של המנדט, הוראה
שחלה מאז ומעולם גם לעבר-הירדן אשר לא היה מעולם נתון למנדט
נפרד. על-כן, כל שטח פלשתינה – ובכלל זה עבר-הירדן בשלמותו –
היה חלק בלתי-מעורער של הבית הלאומי היהודי בכפוף למשפט
הבינלאומי, אפילו לאחר שהוראות ציוניות מסוימות של המנדט על ארץ-
ישראל הושעו זמנית – אך מעולם לא בוטלו; כתוצאה מכך, פעלו
הבריטים באורח בלתי-חוקי כאשר ניתקו באופן קבוע את עבר-הירדן
מהשטח שיועד לשמש כבית הלאומי של העם היהודי, צעד אשר צמצם
את שטחו ב 22 אחוזים, יותר משלושת רבעי השטח שנקבע. כפי שציין
מחבר אחד, ביצעו הבריטים "שוד ענק של המולדת היהודית" )ויליאם ב'
זיף, The Rape of Palestine , עמ' 002 (. דא עקא, שוד זה נהיה
לעובדה מוגמרת, חלקית הודות לסלחנות ולשותפות-בקנוניה של
- 60 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
הממשל האמריקני אשר, כצד למנדט על ארץ-ישראל וכערב להוראותיו,
היה חייב חיוב משפטי מובהק להתערב וחלקית הודות למצוקה ותחושת
חוסר-האונים של היהודים, תחושות שגברו באותה העת."
שאלת עבר-הירדן על מורכבותה תידון בוודאי על-ידי משפטנים
מלומדים, אך דיוניהם הם מעבר לעיסוקו של ספר זה
סעיף 72 אוסר כל שינוי בהוראות המנדט ללא "הסכמת מועצת חבר
הלאומים". השינוי האחרון שבוצע במנדט היה הכנסת סעיף 71 שנדון
לעיל. שום שינוי חוקי נוסף לא אושר מעולם על-ידי החבר או על-ידי
יורשו החוקי, ארגון האומות המאוחדות – האו"ם. על-כן, הזכויות
הלאומיות הבלעדיות של העם היהודי על ארץ-ישראל כפי שמתואר
במבוא לכתב המנדט ואושר בסעיף 7 לאותו מסמך תקפות עד עצם
היום הזה.
- 61 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
חבר הלאומים חדל להתקיים באפריל 2291 , אחרי שהוקם הארגון
החדש, ארגון האומות המאוחדות )האו"ם( בסן פרנסיסקו. האו"ם נעשה
ליורשו של חבר הלאומים וסעיפים רבים במגילת האו"ם 21 מעידים על
כך.
בנוגע לארץ-ישראל, על-ידי הנצחת זכויותיו של "כל עם", מקיים סעיף
88 של מגילת האו"ם דווקא את הזכויות שזכה להם העם היהודי בכפוף
למנדט. יש לשים לב לכך שכאשר נתקבלה החלטת החלוקה של
האו"ם 23 בנובמבר 2292 , החלטה 212 , המנדט היה עדיין בתוקף מלא.
על-כן, ההמלצה העולה מתוך החלטה 212 נגדה את מגילת האו"ם בכך
שהיא ביקשה להשפיע באופן קיצוני על הזכויות הטריטוריאליות שהעם
היהודי זכה בהן בארץ-ישראל המנדטורית.
המילה "עם" נכללה בסעיף 11 של מגילת האו"ם נבעה במידה רבה
מהתערבותה של הסוכנות היהודית בכינוסי ההכנה שנערכו בסן
פרנסיסקו באביב 2298 . מונח זה התכוון בבירור לעם היהודי. מאז נודע
סעיף 11 כ"סעיף פלשתינה".
- 62 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
תוקפו של המנדט על ארץ-ישראל פג עם הכרזת מדינת ישראל ב 29
למאי 2291 , אבל זכויותיו הנרכשות של המוטב )העם היהודי( אינן
ניתנות לביטול עם הסתלקותה של המעצמה המנדטורית והנאמנה
)בריטניה(. בתום המנדט והכרזת מדינת ישראל, אין סעיף 88 רלבנטי
עוד בנוגע לאפשרות הפעלתו כדי לכפות את שיטת הנאמנות )פרק י"ב
של מגילת האו"ם( על חלק כלשהו של מה שהיה קודם לכן ארץ-ישראל
המנדטורית. הוא שומר על רלבנטיות בכך שהוא מונע כל פעולה מצד
האו"ם לשנות את הזכויות והריבונות של העם היהודי על כל חלק של
. ארץ-ישראל/פלשתינה, זכויות הנשמרות בכפוף לסעיף 11
אעפ"י שהמנדט עצמו אינו ממש אמנה, אמנת וינה על חוק האמנות, 29
שנתקבלה בשנת 2212 , קובעת, ש"זכויות משפטיות נרכשות"
המוכרות במשפט הבינלאומי נשארות בתוקפן גם אחרי תפוגתה של
אמנה. דין זה חל על הזכויות המשפטיות של העם היהודי, כפי שנוסחו
במספר מסמכים מאז ועידת השלום בסן רמו ב 2211 . זכויות אלה נכללו
גם באמנת סוור, ולא פג תוקפן למרות העובדה שאמנת סוור מעולם לא
אושררה.
יש משקיפים המסתמכים בשגגה על אמנת וינה כשהם טוענים
שהערבים זכו בזכויות משפטיות ב"גדה המערבית". "הגדה המערבית"
מוגדרת על-פי "הקו הירוק" ששורטט ב 2292 כקו שביתת הנשק שסיים
את פעולות האיבה הצבאיות במלחמת העצמאות. שום הסכם שביתת
נשק אינו יכול להיחשב לאמנה, בייחוד כאשר לוקחים בחשבון את
העובדה שהערבים עצמם התנגדו תמיד לאימוץ "הקו הירוק" כקו גבול
רשמי.
אחרון-אחרון, תקדים היסטורי חשוב מדגים את זכויותיהם הנמשכות של
עמים אחרי תפוגתו של מנדט שהוצא לטובתם. דרום-מערב אפריקה
היתה מושבה גרמנית קודם למלחמת העולם הראשונה. אחרי תבוסת
גרמניה, אישר חבר הלאומים הקמת מנדט לנהל את דרום-מערב
אפריקה, וקבע את האיחוד של דרום אפריקה )היום, הרפובליקה של
דרום-אפריקה( כמעצמה מנדטורית. בתום מלחמת העולם השנייה
סירבה דרום-אפריקה אפילו לשקול מתן עצמאות לדרום-מערב אפריקה,
וביקשה לספח לשטחה שלה את דרום-מערב אפריקה כמחוז נוסף.
אחרי מספר התערבויות מצד האו"ם והחלטות של בית המשפט
הבינלאומי לצדק, 28 שגינו את נוכחותה של דרום-אפריקה בדרום-מערב
אפריקה, פרסם בית המשפט ב 2222 את דעתו המייעצת האחרונה, צעד
- 63 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
שהוביל לעצמאותה של דרום-מערב אפריקה, שנודע מאז 2221
כנמיביה.
את ההקבלה בין נמיביה לארץ-ישראל רואים מהלוח להלן:
שטח
מנדטורי
הריבון לפני
המנדט
המעצמה
המנדטורית
המדינה
העצמאית
החדשה
) ארץ-ישראל
תורכיה
בריטניה
ישראל ) 1498
דרום-מערב
אפריקה
) גרמניה
דרום-אפריקה
נמיביה ) 1448
- 64 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
סיכום זה מבליט את ההוראות המרכזיות של המנדט
כמתואר בעמודים הקודמים
- 65 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
מאחר שארה"ב לא הצטרפה לחבר הלאומים, היא שאפה להבטיח את
זכויותיה ואת זכויות אזרחיה בארץ-ישראל המנדטורית על-ידי חתימת
הסכם עם בריטניה. בהסכם זה, שנחתם בדצמבר 0271 , הכירה ארה"ב
בממשל הבריטי בארץ-ישראל בתמורה לקבלת זכויות אלה.
שנתיים קודם-לכן, נתקבלה פה אחד על-ידי שני בתי הקונגרס האמריקני
החלטה הידועה בשם החלטת פיש-לודג', 12 שנחתמה על-ידי הנשיא
הרדינג. החלטה זו תמכה ב"הקמתו בארץ-ישראל של בית לאומי לעם
היהודי", ומהווה חלק מן החוק האמריקני עד עצם היום הזה. אפשר
לטעון, שחתימת האמנה האנגלו-אמריקנית 26 בדצמבר 0271 , אמנה
שכללה את מלוא נוסח כתב המנדט, חייבה את הממשל האמריקני
לכבד את הוראות המנדט במשפט הבינלאומי, זאת המיוחד משום
. שהסנאט אישר אותה והנשיא קוליגד' הכריז עליה ב 0271
סעיף 7 של האמנה מקנה לארה"ב "את כל הזכויות" הנקבעות במנדט,
במיוחד את הזכות להצטרף אל בעלות הברית במועצת חבר הלאומים
כמעצמה מלווה, ובכך ניתנה לארה"ב הזכות להסכים לשינויים שייעשו
במנדט או להתנגד להם, בהתחשב בכך שעל-פי סעיף 72 למנדט
דרושה להם הסכמה פה-אחד.
- 66 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
האמנה האנגלו-אמריקנית – שהיא אמנה בין ארה"ב לבין מדינה
ריבונית, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה – נחשבת "החוק
העליון של המדינה", עפ"י סעיף 6 של חוקת ארה"ב. 22
לאור כל אלה, השלכותיה האפשריות של האמנה ראויות הן לציון:
במשך תקופת המנדט פרסמה בריטניה שלוש ספרים לבנים שצמצמו
במידה רבה מאוד את זכויות העם היהודי בארץ-ישראל כפי שאלה באו
לידי ביטוי במנדט. הספר הלבן של מקדונלד, 22 שפורסם ערב פרוץ
מלחמת העולם השנייה, היה המחמיר מכולם, בכך שלא רק כפה צמצום
דרסטי על העלייה היהודית ברגע מכריע בתולדות העם היהודי, אלא
שהוא אף שלל למעשה את עצם כוונת המנדט בכך שנטש את הרעיון
המרכזי של "בית לאומי יהודי בארץ-ישראל". אעפ"י שוועדת המנדטים
הקבועה – אשר תפקידה היה לפקח מטעם חבר הלאומים על צעדיה
של בריטניה, המעצמה המנדטורית – ראתה בספר הלבן של מקדונלד
הפרה של המנדט, וגם הנשיא האמריקני רוזבלט הביע את "צערו
העמוק מהחלטות הממשלה הבריטית בכל הנוגע למדיניות הארצ
ישראלית שלה ” , הממשל האמריקני נמנעה מלהגיב.
האמנה, יחד עם המנדט, פג תוקפה ביום הכרזת מדינת ישראל – ה 01
למאי 0212 . אולם, הזכויות הלאומיות של העם היהודי בארץ-ישראל,
שהוכרו במפורש בשני המסמכים, נותרים בתוקפם על עצם היום הזה,
כפי שצוין בבהירות בסעיף 20 של אמנת וינה על חוק האמנות, 21 אמנה
שאומצה ב 0262 . בהקשר זה, החלטות שנתקבלו לאחרונה על-ידי
הממשל האמריקני ביחס לישראל ולערביי ארץ-ישראל נראות כבלתי-
חוקיות, במיוחד המטרה – הקמת "מדינה פלשתינית" )כפי שהוצע על-
ידי הנשיא בוש בשנת 7001 ( בשטח שהוגדר במנדט, מדיניותו הנוכחית
של הנשיא אובמה, המתמקד ב"הפסקת ההתיישבות ]היהודית[ הבלתי-
חוקית בגדה המערבית". 22
אולם, ההיבטים המשפטיים וההיקף של האמנה האנגלו-אמריקנית
הם מורכבים, ומומחים רבים חלוקים בשאלת המחויבות של
ארה"ב כלפי המנדט, כמתואר לעיל. למשל, יש הטוענים כי
בריטניה הייתה מחויבת רק להגן על האינטרסים האמריקניים
בארץ-ישראל – ובכך היא אמנם עמדה. אולם, ארה"ב מנועה
משפטית היום מהכחשת הזכויות היהודיות המשפטיות הנרכשות
לכל ארץ-ישראל העולות מכתב המנדט. אולי, ניתן יהיה לשוב
לאמנה האנגלו-אמריקנית בעתיד הקרוב.

חלק 2
ארץ-ישראל )פלשתינה( בתקופת המנדט הבריטי
 ועדת הייקרפט
 הספר הלבן של צ'רצ'יל
 ועדת שאו ודו"ח הופ-סימפסון
 הספר הלבן של פספילד
 ועדת פיל - ועדת וודהד
 הספר הלבן של מקדונלד
 העלייה היהודית
 החלטת החלוקה של האו"ם: החלטה מס' 080


- 67 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
מהומות הערבים הראשונות, שאותן יזם המופתי, 20 החלו ביפו, שבועות
אחדים לפני ועידת השלום סן רמו. התברר, כי הבריטים לא רצו או לא
יכלו להגן על האוכלוסייה היהודית. כתוצאה מכך הקים זאב ז'בוטינסקי
את ארגון "ההגנה" ב 0270 , ארגון הגנה עצמית קטן שהתפתח עם הזמן
והיה לצבא הגנה לישראל של היום.
ועדת הייקרפט 20 מצאה שהערבים הם הצד התוקף ושהם האחראים
למרבית הנפגעים. בדרך המהדהדת עד עצם היום הזה, הפיצו הערבים
מידע שקרי בדבר ערבים הנרצחים על-ידי יהודים ביפו, "מידע" שהצית
את האלימות ללא כל אימות עובדתי. מטרתם המרכזית של הערבים
הייתה לסכל כל עלייה יהודית לארץ-ישראל, ולעשות זאת בכל דרך
שהיא.
הבריטים ניסו להניח את ידם על המופתי, אך הוא הצליח להימלט אל
עבר-הירדן. במהרה נחון האיש על-ידי הבריטים והוחזר למעמדו
הפוליטי והדתי.
למרות הממצאים החד-משמעיים של ועדת הייקרפט, פעלו הבריטים
לפייס את הערבים וניצלו את מהומות יפו כדי להגביל את העלייה
- 68 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
היהודית. התירוץ ששימש אותם שוב ושוב היה דאגתם ל"יכולת
הקליטה הכלכלית" של הארץ. מושג זה היה תלוש לחלוטין מכל
מציאות ולעתים קרובות אף סתר את העובדות. באמצעות מאמציהם
להכשיר אדמה ולפתח תשתיות הגבירו הציונים במידה רבה את "יכולת
הקליטה" של הארץ. אולם, דבר לא הצליח לשנות את האינטרסים
האסטרטגיים של הבריטים בארצות ערב השכנות – והרי אלה היוו את
מטרתם העליונה במהלך כל תקופת המנדט.
- 69 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
27 שפורסם חודש לפני אישור המנדט ,) הספר הלבן של צ'רצ'יל ) 0277
על ארץ-ישראל בלונדון, הוא ציון דרך במדיניות הבריטית בכך שהוא
מייצג את הסטייה הראשונה מהמשמעות המקורית של הצהרת בלפור
)למרות ההכחשות הבריטיות( ומהמנדט על ארץ-ישראל שטרם אושר.
ספר לבן זה גובש על-ידי הנציב העליון לארץ-ישראל שמונה ב 0220 , סר
הרברט סמואל, מי שהצהיר על עצמו כיהודי אוהד-הציונות.
למרות ההבטחות הכלולות בו באשר ללגיטימיות של הצהרת בלפור,
החלטת סן רמו ואמנת סוור 29 )שהיתה עדיין בתוקף והממתינה
לאשרורה(; למרות זכויות היהודים בארץ-ישראל שנאמרו בו בבירור,
"שיש להבטיח אותן הבטחה בינלאומית … ולהכיר רשמית שהן
מושתתות על קשר היסטורי עתיק יומין"; ולמרות האישור שניתן לפיתוח
הציוני הבולט של "קווי אפיון לאומיים" בארץ-ישראל, הספר הלבן של
צ'רצ'יל המשיך בחלוקה המעשית של ארץ-ישראל ע"י מינוי עבדאללה
– אמיר החיג'אז – כמנהל של השטח שממזרח לנהר הירדן והוצאתו של
שטח זה מתחום ההתיישבות היהודית ההמונית כפי שנקבע בסעיף 6
של המנדט.
- 70 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
הוצאת עבר-הירדן מהבית הלאומי היהודי שולבה בסעיף 71 למנדט על
. ארץ-ישראל, כפי שאושר על-ידי מועצת חבר הלאומים ביולי 0277
למרות הצהרתו של סר אלק קירקברייד המובאת לעיל )בנוגע לצורך
לספק לארץ-ישראל המזרחית אדמות שיספיקו לקלוט התיישבות
ערבית(, התברר כי הניתוק הוא קבוע, בלי כל "יישוב-מחדש" כפי
שנאמר על-ידו. בתחילה, גם ארץ-ישראל המזרחית )הערבית באופן
בלעדי( והמערבית )בעלת מיעוט יהודי( התנהלו בכפוף לאותו מנדט.
אולם, המונח "ארץ-ישראל המזרחית" הוחלף במשך הזמן ל"עבר-
הירדן", ובשנת 0271 נוסף עליו שטח של כששים אלף קמ"ר, עד לגבול
מסופוטמיה, כדי למנוע גישה מסוריה )הכפופה למנדט צרפתי( לחצי-
האי ערב. 21
עיקר הדברים, הספר הלבן רמז לכך שהמדיניות הבריטית לא חזתה
מדינה יהודית נפרדת בארץ-ישראל, כי אם רק "מרכז שבו העם היהודי
כולו יוכל למצוא עניין וגאווה, על-יסוד אתני ודתי". בהתאם לכך, חודש
המונח "יכולת קליטה כלכלית" כדי להגביל עוד יותר עפ"י רצון
הבריטים את העלייה היהודית.
אעפי"כ, ציונים רבים וחיים וייצמן בכללם קיבלו את הספר הלבן של
צ'רצ'יל ברגשות מעורבים של שמחה מהולה באי שביעות רצון. ג'יימס
דה רוטשילד, חבר בריטי בוועדה הציונית הראשונה לארץ-ישראל,
העדיף את נפרדת מחוזו של עבדאללה משאר ארץ-ישראל כערובה
להמשך קיומו של הבית הלאומי היהודי. סר מרטין גילברט, 21 המומחה
הידוע בענייני צ'רצ'יל, מייחס לספר הלבן את בניית כוחו של הבית
הלאומי היהודי ואת שמירת הצהרת בלפור והוראות המנדט
"בשלמותם".
אעפ"י שצ'רצ'יל ראה את עצמו כ"ציוני נלהב", הספר הלבן שלו – בניגוד
לציפיותיו – לא הרגיע את הערבים ואת התנגדותם למיזם הציוני בארץ-
ישראל. ציונים יהודיים בולטים אחרים, כגון השופט לואי ברנדייס, ראה
בספר לבן הפרה של רוח המנדט, שטרם אושר באותה העת. השקפה זו
היא גם של עוה"ד הווארד גריף, 19 הרואה בספר הלבן של צ'רצ'יל "סימן
מובהק לגסיסתו של המנדט על ארץ-ישראל" וכן מקור "לפרשנות
השקרית באשר למשמעות המדויקת שיש לייחס לבית הלאומי היהודי
ולקביעת מחויבויותיה ואחריותה של בריטניה בכפוף למנדט" – כפי
שאלה יושמו על-ידי כל הממשלות הבריטיות שבאו בעקבותיו )ראה
הספרים הלבנים של פספילד ושל מקדונלד(.
- 71 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
מהומות ערביות אלימות פרצו שוב ב 0272 , בהן נהרגו יותר ממאה
יהודים – במיוחד בחברון. יהודים רבים נמלטו מהקהילות המותקפות.
ועדת חקירה בת ארבעה חברים, אשר בראשה עמד סר וולטר שאו, 26
. הגישה את הדו"ח שלה במרץ 0290
כבמקרה הקודם של ועדת הייקרפט ) 0270 (, גם שאו קבע שהאחריות
רובצת הישר על "העוינות הגזענית" של הערבים כלפי היהודים. אולם,
שאו מצא "גורם שורשי" באכזבת הערבים שחשו כלפי מנהיגיהם
הפוליטיים; בהעדר עתיד כלכלי לקהילה הערבית; וכן בתחושה שלאט-
לאט הציונים "בעלי מקורות מימון מחו"ל" משתלטים על הערבים נוסף
על כך, שאו הצביע על חוסר-העקביות לכאורה בהצהרות בריטיות
קודמות שהופנו הן לערבים והן ליהודים, ואף חידש את המושג של
"מחויבות כפולה" בעלות משקל שווה גם כלפי הערבים וגם כלפי
היהודים – מושג הסוטה סטייה מוחלטת מהוראות המנדט, שהעניקו
במפורש זכויות פוליטיות ולאומיות אך ורק לעם היהודי.
בעקבות זאת זימנה הממשלה הבריטית את צוות המומחים של הופ-
סימפסון 22 להעריך את "יכולת הקליטה הכלכלית" של הארץ. דו"ח
הופ-סימפסון על "עלייה, יישוב הקרקע ופיתוח", שפורסם באוגוסט
- 72 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
0290 , הגיע למסקנה שאין די אדמה בארץ-ישראל והמליץ להפסיק
זמנית את העלייה היהודית, בטענה שמדיניות ההעסקה של המוסדות
היהודיים הראשיים אחראית לדלותם של הערבים )ראה נקודה "ג"
בהמשך(. השעיית העלייה היהודית אמורה הייתה להימשך עד שתפותח
ארץ-ישראל עוד ועד שיוכלו הערבים לאמץ שיטות חקלאיות חדשות.
על מסקנות דו"ח הופ-סימסון נמתחה ביקורת רבה, הן בשל הסתירות
הפנימיות הברורות בו והן מצד גורמים בריטיים וערביים:
א( הדו"ח הודה שהייתה הגירה ערבית בלתי-חוקית מסיבית אל ארץ-
ישראל מהאזורים שמסביב וביקר את הממשלה הבריטית על
שהתעלמה מבעיה זו אשר מאליה צמצמה את האפשרויות
הכלכליות של האוכלוסייה הערבית המקומית והשפיעה שלילית על
סיכוייהם של עולים יהודיים חדשים.
ב( ה דו"ח הזכיר גם שהיהודים "שילמו מחירים מופקעים תמורת
הקרקע ושבנוסף הם שילמו לחלק מהמחזיקים באדמות הללו סכומי
כסף ניכרים אשר על-פי חוק לא היו חייבים לשלם."
ג( ה מושל הבריטי של סיני 22 בין 0277 ל 0296 אישר שהיו תוצאות
קטסטרופליות להגירה הערבית הלא-מבוקרת לתוך ארץ-ישראל:
"הגירה בלתי-חוקית זו נמשכה לא רק מסיני אלא גם מעבר-הירדן
ומסוריה, וקשה מאוד למנוע את דלותם של הערבים אם בעת
ובעונה אחת לא ניתן היה לבלום את כניסתם של ערבים אחרים
ממדינות סמוכות כדי להשתתף בדלות זו." ערב פרוץ מלחמת
העולם השנייה, הדגיש וינסון צ'רצ'יל ש"לא רק שלא נרדפו, אלא
שהמוני ערבים נכנסו לארץ והתרבו בה."
ד( ה מושל הסורי, תאופיק ביי אל-חוראני הכיר בכך שבמשך חודשים
אחדים ב 0291 כ 90,000 סורים נכנסו לארץ-ישראל. 22 אם שעור
ריבוים הטבעי השנתי היה %1.1 , גל הגירה זו מסביר היום את כל
אוכלוסייתה של העיר שכם, העיר הערבית הגדולה ביותר בשומרון.
ה( כ עבור שנים כתב עבדאללה, כבר מלך עבר-הירדן, בזיכרונותיו:
"ברור לכל, גם על-פי המפה שהכינה ועדת סימפסון וגם על-פי מפה
אחרת ששרטטה ועדת פיל, שהערבים מצטיינים במכירת אדמתם
בדיוק כפי שהם מצטיינים בבכי ובתלונות חסרי תכלית."
ו( קנ ה המידה ההמוני של ההגירה הערבית הבלתי-חוקית ברובה
וחוסר הרצון הבריטי לבלום אותה נודעו לעולם כולו. ב 0292 העיר
- 73 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
הנשיא האמריקני רוזבלט, שמאז 0270 ההגירה הערבית הזאת
"עלתה בהרבה על כל העלייה היהודית במשך כל התקופה הזאת."
למרות הכל, המשיכו הבריטים לקדם את מדיניותם האנטי-ציוני מיד
לאחר פרסום דו"ח הופ-סימפסון, והגבילו עוד יותר את העלייה היהודית
כאשר פורסם הספר הלבן של פספילד.
- 74 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
הספר הלבן של פספילד 20 היווה שינוי משמעותי במדיניות הבריטית
בארץ-ישראל. לראשונה נקט מסמך רשמי גישה אנטי-ציונית ופרו-
ערבית מכרעת, בהסתמכו על הממצאים המעוותים של דו"ח הופ-
סימפסון.
הספר הלבן של פספילד המליץ לא רק לצמצם צמצום נוסף את עלייתם
של יהודים, אלא גם להגביל הגבלה חמורה את הבעלות היהודית על
האדמה, כשהבסיס המפוקפק להמלצה זו הוא המחסור באדמה
חקלאית בארץ-ישראל, וזאת – למרות המאמצים הניכרים – והמוכרים –
של הציונים להרחיב את שטח האדמה החקלאית ואת תפוקתה.
מבחינה פוליטית, "אישר" הספר הלבן של פספילד "מחדש" את הספר
הלבן הקודם, של צ'רצ'יל, משנת 0277 : הוא צמצם את חשיבותו של
"הבית הלאומי היהודי" – שמבחינתם של הציונים היה מרכזי והיווה את
עצם מהותו של המנדט על ארץ-ישראל – והדגיש רק את ה"אופי
התרבותי" של הקהילות היהודיות הקיימות. ספר לבן זה גם דיבר בזכות
המחויבויות השוות של הבריטים כלפי הערבים והיהודים בארץ-
ישראל, במיוחד כשהמדובר בהקצאת קרקעות, תוך התעלמות מכתבם
- 75 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
ומרוחם של המסמכים המחייבים השונים של המשפט הבינלאומי מאז
הצהרת בלפור.
הציונים הביעו את התנגדותם החד-משמעית לספר הלבן של פספילד.
ראש הממשלה הבריטי רמזי מקדונלד ניסה להרגיע את הדאגות
היהודית באמצעות מכתב אישי שהפנה לחיים וייצמן, בו הוא חזר על
הדבקות הבריטית בחיוב של המנדט "לאפשר עלייה יהודית ולעודד
התיישבות צפופה של יהודים על האדמה" )סעיף 6 של המנדט(, אולם
נמנע מביטול התפיסה השקרית של "המחויבות הכפולה", שתיושם
שווה בשווה כלפי הערבים והן כלפי היהודים – תפיסה שהייתה זרה
למנדט, והוא אף התייחס במכתבו ל"יכולת הקליטה הכלכלית" של
הארץ, צופן שפירושו בפועל היה המשך צמצום העלייה היהודית.
הציונים בתמימותם האמינו להבטחותיו של ראש הממשלה מקדונלד.
העשור הבא הראה שהוטעו. לעומתם, הערבים היו מרוצים מהמגבלות
שהוטלו על-ידי הספר הלבן של פספילד. ייתכן שפירשו אותן כאור ירוק
למהומות אלימות נוספות כנגד יהודי ארץ-ישראל, מהומות שהגיעו
. לשיאן במה שנודע בשם "המרד הערבי" 20 של 0296-0292
- 76 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
ועדת פיל 27 פרסמה את הדו"ח המקיף ביותר בעקבות תחילת האירועים
. שנקראו "המרד הערבי", בשנת 0296
דו"ח ועדת פיל פותח בסיכום "הבעיה" וסקירה היסטורית קצרה מאז
0201 . היבט מעניין הוא ההכרה ש"אם יצליח הניסיון לייסד בית לאומי
יהודי ויעלה לארץ-ישאל מספר מספיק של יהודים, הבית הלאומי עשוי
להתפתח במרוצת הזמן למדינה יהודית." חשוב להיזכר בכך היום, כיון
שרבים מתנגדים היום למשמעות האמיתית של הביטוי "בית לאומי
יהודי".
בין הסיבות הרבות ל"מרד הערבי", מביא דו"ח פיל שתים שהציתו מאז
0270 את המהומות הערביות האלימות:
0( רצונם של הערבים בעצמאות לאומית; ) 7( שנאתם כלפי ייסוד ("
הבית הלאומי היהודי וחששותיהם מפניו".
בהמשך מנתח הדו"ח במונחים הראויים להיות מצוטטים בהרחבה את
המצב ששרר אז:
- 77 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
"הבית הלאומי היהודי איננו עוד ניסוי. צמיחת אוכלוסייתו
הושגה על-ידי התפתחויות מדיניות, חברתיות וכלכליות בקווים
שנקבעו בראשית התהליך. החידוש העיקרי הוא הפיתוח
העירוני והתעשייתי. הניגוד בין האופי המודרני 0 הדמוקרטי
ובעיקר האירופי של הבית הלאומי לבין אופי העולם הערבי
שמסביבו בולט לעין. מצב רוחו של הבית ]הלאומי היהודי[
לאומני וחזק. אין כלל שאלה של מיזוג או של הידמות בין
התרבות היהודית וזו הערבית. הבית הלאומי אינו יכול להיות
לאומי-למחצה … הניגוד בין מערכות החינוך היהודית והערבית
בולט במיוחד בפסגתן. ליהודים יש אוניברסיטה ברמה גבוהה.
לערבים אין דבר כזה … " )ההדגשה של המחבר(.
באשר להגירה הערבית אל תוך ארץ-ישראל ולאדמות הפנויות, דו"ח
ועדת פיל מעמיד את הדברים על דיוקם – בנושא שמעוותים אותו עד
היום הזה. קובע הדו"ח: "המחסור בקרקעות נובע לאו דווקא מרכישתם
בידי היהודים כי אם מהגידול באוכלוסייה הערבית. את טענות הערבים
כאילו השיגו היהודים חלק גדול מדי מהאדמות הפוריות אין להצדיק.
חלקים גדולים מהקרקעות שצומחים מהן היום פרדסים היו דיונות
חול או ביצות וקרקעות טרשים לפני שנרכשו" )ההדגשה של המחבר(.
לראשונה דוחה ועדת פיל את העיקרון הבריטי המקיף של "יכולת קליטה
כלכלית", וקובעת שהוא "אינו מספק"; מצד שני, היא קבעה תקרה
לעלייה היהודית: 070111 לשנה לחמש השנים הבאות, אף-על-פי
שהכירה בכך שכל תקרה תיחשב לגבוהה מדי בעיני הערבים )בעת
פעילותה של ועדת פיל היו בארץ כ 100,000 יהודים(.
הדו"ח מציין גם, שמצבם של הערבים השתפר מאוד מאז 0270 , הודות
להון היהודי, לשירותים החברתיים ולקדמה הטכנולוגית שהכניסו
הציונים. אולם, הלאומנות הערבית והיהודית המוגברת "אינה מספקת
תקווה לפשרות", ואין לקנא במצבה של בריטניה "אם יקוים המנדט
הנוכחי".
בניסוח מסקנותיו, מכיר הדו"ח בכך שביכולתו רק להציע "תרופות
משככות כאבים" כיון ש"שורשי המחלה כה עמוקים שהוועדה משוכנעת
שהתקווה היחידה לתרופה נמצאת בניתוח כירורגי". בעיני חברי ועדת
פיל, אי אפשר ליישב אלה עם אלה את מחויבויותיה של בריטניה כלפי
היהודים והערבים, והפתרון היחיד הוא לשים קץ למנדט ולחלק את
ארץ-ישראל.
- 78 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
גבולות החלוקה שהוצעו היו מעוותים: בידי היהודים יישאר רק הגליל
ורצועת חוף צרה עד לעיר אשדוד של היום )השטח הכחול במפה
דלעיל(; בידי הערבים יישאר שטח רציף שיכלול את כל הנגב, את רצועת
עזה ואת יהודה ושומרון. פרוזדור שיימשך מיפו דרך שדה התעופה
וירושלים ועד לבית-לחם יהיה בשליטה בריטית כדי לשמור על המקומות
הקדושים, דאגה שבעיני הבריטים )תפיסה מוטעית( יש בה כדי לכבד
את "האמון הקדוש של הציוויליזציה" המוזכר בסעיף 77 של ברית-היסוד
של חבר הלאומים. הצעה זו הייתה מצמצמת באופן דרסטי את שטח
ארץ-ישראל שהעלו בדעתם המשתתפים בוועידת סן רמו, והקטינו אותו
עד לפחות מכ 25 אחוזים מהשטח שנותר אחרי ניתוק עבר-הירדן משאר
. ארץ-ישראל כאשר אושר המנדט ב 0277
הדו"ח אף הוסיף חטא על פשע והציע "שהמדינה היהודית תשלם פיצוי
למדינה הערבית כאשר תתבצע החלוקה" תמורת "זכותם החדשה
לריבונות בשטח היהודי". מכאן רואים בבירור באיזו מידה עיוותו
הבריטים את עקרונות המנדט 0 שעל-פיהם הועברה הריבונות
בלעדית לעם היהודי על-ידי המועצה העליונה של מדינות ההסכמה
הראשיות בסן רמו – ולא לשום קבוצה ערבית קולקטיבית.
הדו"ח מתייחס גם לתפוצת הערבים והיהודים בשטחי החלוקה
המוצעים. בעוד שבשטח המיועד ליהודים חיו 7700111 ערבים, היו רק
00701 יהודים בשטח הערבי. חוסר-איזון זה נחשב כ"מכשול החמור
ביותר בדרך ליישום החלק והמוצלח של החלוקה", והוצע שבמוקדם או
במאוחר יתבצעו גם "חילופי אוכלוסין". כדי לתמוך בתכנית מוצעת זו,
התייחס דו"ח פיל בלשון חיובית לחילופי האוכלוסין שהתבצעו בעקבות
מלחמת תורכיה-יוון בשנת 0277 – כאשר 0.2 מיליון בני-אדם הועברו
מצד לצד – ושיבח את "אומץ-הלב של המדינאים היווניים והתורכיים
הנוגעים לעניין, ]אומץ-לב[ המוצדק על-ידי התוצאה".
בקונגרס הציוני 13 ה 71 שנתכנס באוגוסט 0292 בעיר ציריך, היו
הציונים מודעים היטב למצבם החמור של יהודי אירופה בגרמניה
הנאצית. הקונגרס דחה את עקרון החלוקה )כמנוגד למחויבויות
הבינלאומית על-פי המנדט(, אך לנוכח מצוקתם הקשה והצורך לקבל
החלטות מכאיבות, הצטופפו חברי הקונגרס תחת דגלו של בן-גוריון
בתקווה להקים בארץ-ישראל את המקלט הנחוץ למען יהודי אירופה
המאוימים. בסופו של דבר, החליט הקונגרס "שאין לקבל את תכנית
החלוקה שהוצעה על-ידי ועדת פיל, ]אך הביע את רצונו{ להמשיך במשא
ומתן כדי להבהיר את המהות המדויקת של הצעת ממשלת בריטניה
לייסוד מדינה יהודית בארץ-ישראל."
- 79 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
הערבים דחו את המלצות הוועדה ודרשו לעצור את העלייה ואת בניית
הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל.
ועדת וודהד 21 שהוקמה לאחר מכן התנגדה לרעיון החלוקה והמשיכה
לדגול ברעיון ההסכם היהודי-ערבי. הבריטים דיכאו בחומרה את "המרד
הערבי" ופירקו את הוועד הערבי העליון לפני שכינסו את ועידת סט.
. ג'יימס 21 חסרת המשמעות בפברואר 0292
בפני אותה ועידה העלו גם הציונים וגם הערבים את טענותיהם. הציונים
דרשו עלייה מוגברת כדי לסייע ליהודים שאוימו על-ידי מתקפת הנאצים
שנראתה כבר באופק. הערבים התעקשו להתנגד לעלייה יהודית
ולעקרונות שנקבעו בהצהרת בלפור. ממשלת בריטניה ויתרה על רעיון
החלוקה כדי להשביע את רצון הערבים, והעמידה במקומו את רעיון
המדינה הפלשתינית, כדי לשכנע את הערבים להיות בעלי בריתם
בהתנגשות הצפויה עם גרמניה.
שינוי קיצוני זה במדיניות הבריטית שם קץ למעשה לרעיון
המנדט בכך שהפר את המחויבות הבריטית לייסוד בית לאומי
יהודי בארץ-ישראל, דבר שניתן היה להגשימו רק באמצעות
עלייה ממשית ובלתי-מוכשלת, כפי שנקבע במנדט. ספר הלבן
. של מקדונלד אישר מדיניות הרסנית זו במאי 0292

80 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, פרסמה בריטניה את הספר הלבן
של מקדונלד, 26 והרסה בכך לעתיד הנראה לעין את תקוות הציונים
להקים מדינה יהודית בארץ-ישראל.
הספר הלבן של מקדונלד חזה את הקמתה של "מדינת פלשתינה
מאוחדת" בשליטה ערבית )במונחים הנפוצים היום: "פתרון מדינה
אחת"( תוך פרק זמן של עשר שנים, מדינה שתקיף את כל השטח מהים
התיכון ועד לנהר הירדן.
הצהרת מדיניות זו הפרה את כל מחויבויותיה של בריטניה בכפוף
למנדט:
 על-ידי נטישת מטרתו העיקרית של המנדט: הקמתו-מחדש של
הבית הלאומי היהודי, ז"א, מדינה יהודית עצמאית עתידית בכל
ארץ-ישראל.
 על-ידי הצבת מגבלות חמורות על העלייה היהודית, תוך הפרת
. סעיף 6
 על-ידי נקיטת צעדים חד-צדדיים ללא הסכמתה מראש של מועצת
חבר הלאומים – . הפרה של סעיף 72
- 81 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
רעיון "יכולת הקליטה הכלכלית" שחדר עד אז לכל מקום חודש כדי
להגביל את ממדי העלייה היהודית ל 200111 במשך חמש השנים
הבאות ולמנוע העברת קרקעות לבעלות יהודית באזורים שונים של
ארץ-ישראל. "מדינת פלשתינה המאוחדת" החדשה אמורה הייתה
להיות בשליטת הערבים והיהודים גם יחד, בהתאם לחלקם באוכלוסיית
המדינה, אבל על היהודים נאסר להוות יותר משליש מאוכלוסייה
כוללת זו.
איש לא השלה את עצמו לגבי גורל המיעוט היהודי לאור האלימות של
הערבים במהלך עשרים השנים הקודמות ולאור הצהרת הוועד הערבי
העליון אשר, תוך גילוי תעוזה לאומנית, התנגד לספר הלבן של
מקדונלד: "ההחלטה המכרעת בדבר גורלו של עם תלויה ברצונו-שלו,
ולא בספרים לבנים או שחורים. פלשתינה תזכה לעצמאות בתוך האיחוד
הערבי ותישאר ערבית לעד."
אין פלא שהציונים נדהמו מהמעילה הבריטית באמונם דווקא בעת
קריטית כזאת ליהודי אירופה. גינוי דומה הושמע על-ידי ראש ממשלת
בריטניה בעבר, לויד ג'ורג', שתיאר את הספר הלבן כ"מעשה של כחש
לאומי שיביא אך אי-כבוד לשמם של הבריטים." הנשיא רוזבלט הביע
את "צערו ]על[ החלטות הממשלה הבריטית בדבר מדיניותה בארץ-
ישראל", אולם ממשלת ארה"ב נמנעה מתגובה פעילה יותר, דבר שיכלה
בהחלט לעשותו לאור הוראות האמנה האנגלו-אמריקנית. הרי טרומן,
שאז כיהן כסנטור אמריקני, סבר אף הוא, שהספר הלבן של מקדונלד
מהווה "התכחשות להתחייבויות הבריטיות".
גם וינסטון צ'רצ'יל, בנאום חוצב-להבות שנשא בבית הנבחרים הבריטי
ב 79 למאי 0292 , ביקר בחריפות את הספר הלבן של מקדונלד. הוא
גינה את סעיפיו כ"הפרה והתכחשות ברורות להצהרת בלפור" וכינה את
הספר הלבן במלים "עוד מינכן" 22 ו"מכה קטלנית" לציונים. אולם, יש
מקום לטעון שאת זרעי הספר הלבן של מקדונלד זרע צ'רצ'יל עצמו
כאשר פרסם את הספר הלבן שלו עוד ב 0177 . יש גם לציין כי צ'רצ'יל
נמנע מביטול הספר הלבן של מקדונלד כאשר הייתה בידיו הסמכות
לעשות כן, כראש ממשלה במהלך מלחמת העולם השנייה.
יתרה-מזו, ועדת המנדטים הקבועה, אשר מתפקידה היה לפקח על
מעשי המעצמה המנדטורית, קבעה שהספר הלבן של מקדונלד אינו
תואם את רוחו ואת הוראותיו של המנדט על ארץ-ישראל, ובכך קבע
שהספר הלבן הוא בלתי-חוקי, אלא אם כן תשנה מועצת חבר הלאומים
קביעה זו. אולם המועצה מעולם לא החליטה בעניין: היא אמורה הייתה
- 82 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
להחליט בו ב 2 לספטמבר 0292 , אבל ישיבתה מעולם לא התקיימה, כיון
שמלחמת העולם השנייה פרצה ב 0 לספטמבר.
המטרה האסטרטגית של הבריטים – להשביע את רצון
הערבים והעולם המוסלמי – התבררה בעיקרה כתקוות שווא
אחרי שפרצה מלחמת העולם. הספר הלבן של מקדונלד, על
. כל מגבלותיו האנטי-ציוניות, נשאר בתוקף עד למאי 0118
- 83 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
הגרף דלעיל מצביע על התנודות הבלתי-סדירות שחלו בעלייה היהודית
לארץ-ישראל במהלך עשרים השנים הראשונות של השלטון הבריטי
. אחרי ועידת השלום שהתכנסה בסן רמו בשנת 2211
זרימת היהודים לארץ דרכה במקום סביב 20111 עולים לשנה בעת
פעולת ועדת הייקרפט והספר הלבן של צ'רצ'יל ) 1921 - 1922 (. אחר-
כך חלה עלייה תלולה אחרי שננקטו צעדים אנטי-יהודיים בפולין
ובגרמניה בשנות ה 11 ' האמצעיות, ולאחריה צלילה חמורה בשל
ההתמוטטות הכלכלית העולמית ובצורת קשה בארץ-ישראל.
עם עליית המפלגה הנאצית בגרמניה, מספר משמעותי של יהודים
ממרכז אירופה עלו לארץ-ישראל, עד שוועדת פיל המליצה על מגבלות
חדשות שקבעו "תקרה פוליטית" של 210111 עולים יהודיים לשנה,
והממשלה הבריטית אימצה מגבלות אלה תוך הפרת הוראות המנדט.
העלייה הזעירה הנראית בשנת 2232 נובעת כפי הנראה מעולים שנכנסו
לארץ-ישראל )באורח בלתי-חוקי, על-פי הכללים הבריטיים( כמקלט
אחרון מפני האנטישמיות הגוברת שהשתוללה באירופה.
- 84 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
הספר הלבן של מקדונלד הפך את העלייה היהודית לבלתי-אפשרית
כמעט, ומספר העולים הצטמצם לכדי טפטוף במשך שנות המלחמה
( 1940 - 1945 )
- 85 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
ב 0212 הניחה בריטניה את שאלת ארץ-ישראל בפני העצרת הכללית
של האו"ם. בעקבות בירור המצב בארץ שנערך על-ידי ועדת האו"ם
המיוחדת לפלשתינה ) UNSCOP ( שציינה ש"בעיני ערביי פלשתינה
הריגת יהודים עולה כעת על כל שיקול אחר", המליצה העצרת הכללית
של האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל 22 לשתי מדינות נפרדות, האחת
יהודית והאחת ערבית, ולאזור ירושלים שיהא בעל מעמד מיוחד. כל
מדינות ערב הצביעו נגד ההחלטה; בריטניה נמנתה עם הנמנעים.
גבולות החלוקה הושתתו על שיקולים דמוגרפיים, אך לא ניתן היה להגן
עליהם הגנה צבאית. למדינה היהודית המוצעת היה בכל-זאת מיעוט
ערבי חזק מאוד )כ 17 אחוזים(. חלקם של הערבים באוכלוסין גדל עד
%16 ערב פרוץ מלחמת העצמאות ב 0212 כאשר הכוחות היהודיים
השתלטו יפו. לעומת זאת, מנו היהודים רק %0.7 מהאוכלוסין של
המדינה הערבית המוצעת, כיון שרוב היהודים שבאזורים ההם נטבחו או
גורשו, והבריטים מצדם הגבילו את ההתיישבות היהודית באותם אזורים
במהלך שני העשורים שקדמו להחלטה. מאה אלף היהודים שהתגוררו
באזור ירושלים )שטח שלפי ההצעה אמורי היה להיות נפרד ובשליטה
בינלאומית( מצאו את עצמם מבודדים.
- 86 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
למרות ההסדר המעוות הזה, קיבלו הציונים את החלטה 080 , נוכח
הלחצים של התקופה שלאחר השואה, כאשר כרבע מיליון יהודים נותרו
במחנות עקורים באירופה, בלי שהיה להם לאן לפנות. היה ברור כי מתן
אפשרות להגעתם ארצה הייתה מותנית בהסכמת הערבים להחלטה,
כפי שהצהיר רביי אבא הלל סילבר, הנציג האמריקני של הסוכנות
היהודית, בפני ועדת ה"אד הוק" של האו"ם לשאלת ארץ-ישראל ב 7
לאוקטובר 0212 . אולם הערבים דחו את ההחלטה פה אחד, כפי שדחו
הצעות חלוקה קודמות, אך ורק מכיון שההצעה כללה הקמת מדינה
יהודית במה שהם כינו "המזרח התיכון הערבי". האוכלוסייה הערבית
המקומית, שיוצגה על-ידי הוועד הערבי העליון, דחתה אף היא את
ההחלטה, בטענה כי הערבים הם "בעלי פלשתינה בזכות".
החלטות העצרת הכללית של האו"ם אינן החלטות מחייבות; יישומן תלוי
בקבלתן ההדדית על-ידי הצדדים, דבר שלא קרה במקרה של החלטה
020 . מתוך מודעות לאלימות הערבית בעבר כלפי היהודים, ההחלטה
כללה הוראות לקדם כל תוקפנות צבאית אפשרית שתופעל כדי "להתנגד
בכוח להסדר המוצע". הוראות אלה אף חזו החלטות של מועצת
הביטחון, הפועלת במסגרת הפרק השביעי של מגילת-היסוד של
האו"ם 000 – החלטות העשויות להיות מחייבות במקרה של "איומים
קשים על השלום". אולם, בעקבות ההתקפות הערביות על מדינת
ישראל החדשה במאי 0212 , "איומים על השלום" הוכרו רשמית, אך לא
ננקטה שום פעולה ממשית מצד האו"ם, פרט לגינוי חמור וקריאות
להפסקת-אש.
אעפ"י שהחלטה 020 אכן הכירה בזכות היהודים למדינה בחלק מארץ-
ישראל, הלגיטימיות של מדינת ישראל אינה מושתתת מבחינה משפטית
על החלטת האו"ם. 22 הזכויות הלאומיות של העם היהודי על ארץ-ישראל
נובעות מ"הקשר ההיסטורי" שלהם עם הארץ, כפי שהוכר במשפט
הבינלאומי על-ידי החלטת סן רמו והמנדט על ארץ-ישראל. הוראותיה
של החלטה 020 הפרו, בעצם, את מגילת-היסוד של האו"ם 000 )בייחוד,
סעיף 20 (, בכך שהיא פגעה קשות בזכויות המשפטיות של העם היהודי,
במיוחד ביהודה, שומרון, עזה ומעל לכל – בירושלים.
יתר-על-כן, החלטה 020 הפרה את הוראות המנדט על ארץ-ישראל
שהיה עוד בתוקף מלא, במיוחד סעיף 7 – שראה בארץ-ישראל את
הבית הלאומי היהודי – וסעיף 1, שאסר לחלק את הארץ, בדיוק מה
שהחלטה 020 ביקשה לעשות – ללא כל סמכות משפטית. יצוין, כי
המנדט היווה את המשפט הבינלאומי שבתוקף לגבי ארץ-ישראל בעת
. קבלת החלטה 020
- 87 -
אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל )אקלזמ"י(
בכל אופן, אחרי הדחייה הערבית פה אחד ופתיחת הערבים בתוקפנות
צבאית נגד מדינת ישראל החדשה, החלטה 080 נהייתה לאות מתה
ללא כל נגיעה למצב השורר כעת. שיא האירוניה הוא שהערבים מנסים
כעת להחיות את החלטה 020 במסגרת חתירתם ל"מדינה פלשתינית".
בתום מלחמת העצמאות כאשר נחתמו הסכמי שביתת הנשק
ברודוס במחצית הראשונה של שנת 0212 , היה שטח מדינת
ישראל מעט יותר מ 70,000 קמ"ר, או כ 22 אחוזים מארץ-ישראל
המערבית, פחות בהרבה ביחס לבית הלאומי היהודי כפי
. שנקבעו גבולותיו באמנת הגבולות הצרפתית-בריטית 16 ב 0270

סיכום
 לשון ואגדה
 מחשבות אחדות בעניין השלום

- 89 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
כוחן של מלים
כדי להפיץ את האגדות שהומצאו על-ידי ערביי ארץ-ישראל ותומכיהם,
נעשה מאמץ מתואם לעוות את המציאות באמצעות שימוש ערמומי
בלשון. במסורת הבדוקה של "השקר הגדול" של גבלס, פוברקו
האמצאות המגוחכות ביותר, אשר במרוצת הזמן התברר כי סיאבו את
המחשבה בצורה יעילה ביותר.
דוגמאות אחדות של השקרים המקובלים ביותר מוצגות לעיל. כולן
מכוונות:
 להכחשת חוקיות הנוכחות היהודית בארץ-ישראל;
 ליצירת "עם פלשתיני" חדש, שמעולם לא שמעו עליו, ואשר קיומו
הוכחש שוב ושוב על-ידי מנהיגים ערביים בולטים מאז שנות
החמישים של המאה העשרים;
 למחיקת כל קשר בין העם היהודי לארץ אבותיו;
 להוצאת דיבת מדינת ישראל רעה באמצעות השמצות והכפשות;
- 90 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
 להצבת טענות אסלאמיות מפוקפקות שמקורן בשנים האחרונות;
 להצדקת האלימות והטרור הערביים כמאבק לשחרור
מאימפריאליזם קולוניאלי.
נקודה אחרונה זו חשובה במיוחד. היא הנושא המרכזי העולה חדשות
לבקרים בשיחתם של ערביי ארץ-ישראל: "אדמה ערבית נגזלה על-ידי
היהודים שבאו כזרים מאירופה, בתיאום עם האימפריאליזם המערבי,
להקים מושבות באזור". לכן רוב נציגי ערביי ארץ-ישראל מתייחסים
תמיד ל"כיבוש" להצדיק כל מעשה אלים המבוצע כנגד ישראל. מונח זה
הנמצא בכל מקום כבר התחפר עמוק, ונתקבל ברצון על-ידי אמצעי
התקשורת המרכזיים, ולעתים קרובות אף מוסיפים לו את שם-התואר
"בלתי-חוקי": הכיבוש הבלתי-חוקי.
מעולם לא מימשו את הזכויות המשפטיות הנרכשות של העם היהודי על
ארץ-ישראל, 000 וזאת ממגוון סיבות. הערבים פעלו למלא את החלל הזה
בהפצת המושג השקרי של "השטחים הכבושים באורח בלתי-חוקי" –
וזכו בהצלחה הרסנית.
"הכיבוש הבלתי-חוקי של השטחים הפלשתיניים" הוא אבן הפינה של
התעמולה של ערביי ארץ-ישראל. "השקר הגדול" של שיחם מבוטא
בהצהרה של יאסר ערפאת לשבועון הצרפתי "ל'אקספרס" באפריל
0222 , כשהוא הצדיק את מתקפות הטרור נגד ישראל: "אנו עם המתנגד
לכיבוש בדיוק כפי שנהגו הצרפתים בתקופה הנאצית. את מה שעשיתם
אתם, גם אנו עושים." )ההדגשה של המחבר(.
עיוותים ושקרים מכוונים אלה מספקים דלק לעוינות ולאלימות הרבה
מעבר לגבולות האזור. יש לבלום אותם ראש בראש בעזרת עובדות
הנוגעות לזכויות המשפטיות של ישראל – כדי להחזיר את השפיות לדיון
הפוליטי. אך כדי לעשות כן, יש צורך להקשיב לקריאתו של ז'אן
ז'אורס, 007 מנהיג סוציאליסטי צרפתי מראשית המאה העשרים: "אומץ
מהו? לחתור לאמת ולהשמיעה; לסרב להיכנע לחוק השקר החולף
והמנצח; ולא להשמיע שוב ושוב במחשבותינו את ההצהרות והמעשים
של המריעים הטיפשים וההמונים המוסתים."
- 91 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
מה שנגלה לעינינו מאז תחילת תהליך אוסלו ב 0229 אינו אלא רדיפת
"שלום" בכל מחיר. השלום נקבע כיעד יחיד, וכל שיקול אחר נדחה
הצידה כאשר לא התאים להשגת יעד זה. בתנאים אלה, השלום לא יהיה
לעולם יותר מהפסקה זמנית במעשי האיבה, המושתתת על פשרות
טריטוריאליות נטולות הגיון וללא כל התחשבות עם המציאות
הגיאוגרפית, ההיסטורית, האסטרטגית ובעיקר – המשפטית. 009
"שלום" מעין זה הוא מעצם טבעו שברירי, כמו שהשלום החברתי ששרר
במדינות האפליה הגזעית בדרום ארה"ב לא יכול היה להחזיק מעמד.
האלמנט החסר הוא הצדק, שיש לראותו כתנאי מוקדם הכרחי לשלום
אמת. מרכזיותו של הצדק מהווה יסוד מוצק של המחשבה המערבית.
ספר דברים )טז:כ( מפציר בנו בהחלט לרדוף צדק. 001 תומס אקוינס,
אחד התיאולוגים הנוצריים הדגולים, הדגיש כי "השלום הוא תוצאתה
העקיפה של מלאכת הצדק, שהרי הצדק מסיר את המכשולים מדרך
השלום". 001 אולם, בכל ההסכמים שנחתמו במהלך מה שנקרא "תהליך
השלום של אוסלו" 006 אין המלה "צדק" מופיעה כמעט בכלל, לא בכתבה
ולא ברוחה.
- 92 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
אמיתות עובדתיות הן יסוד הצדק. הדבר עולה בבירור בכל בית-משפט
שבו נשען פסק-הדין על ראיות מוצקות הקובעות את ההסדר הסופי.
אותה הגישה יש לאמץ גם בסכסוכים טריטוריאליים הנראים כחסרי
פתרון, כגון הסכסוך הערבי-ישראלי, שם צריכות העובדות שאינן
ניתנות לסתירה לבוא במקום חצאי-האמת המפוקפקים והשקרים
המוחלטים שכבשו להם מעמד באמצעות מסע התעמולה הערבי שאינו
יודע מנוח. בקיצור, במקום לרדוף "שלום" כיעד, צריכה הדיפלומטיה
להתמקד בעובדות הנוגעות לאזור )ובייחוד, הזכויות המשפטיות
הנרכשות של העם היהודי(, כדי להגיע ליישוב צודק של הסכסוך –
שמתוכו אפשר לצפות להופעתו של שלום אמיתי ובר-קיימא.
לדאבוננו, עינינו רואות בשנים האחרונות מה שנראה כמאמץ עולמי
למחיקת זכויותיה המשפטיות של ישראל. כוחה של התקשורת ושל
מומחים אקדמיים אחדים בעלי גישות מוטות מבטיחים שהמחיקה
תישכח, 002 בו-בזמן שהלכה ונבנתה מציאות אלטרנטיבית המושתתת
על "נרטיב פלשתיני" שזה מקרוב בא, הזוכה היום למעמד בזכות
החזרה הבלתי-פוסקת על מרכיביו.
יש להפציר בתקשורת להקרין אור על זכויותיה המשפטיות של ישראל
ולהודיע לציבור על מאורעות היסוד שעיצבו את המזרח התיכון בתום
מלחמת העולם הראשונה.
אנו מפצירים במדינאים ובדיפלומטים להדגיש את העניין המרכזי של
"בעלות על הקרקע" כנקודת מוצא בכל משא-ומתן בין ערבים
לישראלים.
אנו סמוכים ובטוחים שאת כל שאר הנושאים הנוגעים למעמד
האוכלוסיות הלא-יהודיות החיות מערבה לנהר הירדן ניתן יהיה אז
ליישוב בשלום לטובת כל הצדדים לעניין.
אז, ורק אז, אפשר לייחל לבואו של שלום בר-קיימא.
אחרי כמעט עשרים שנה גלוי לעין-כל כישלונו של "תהליך
השלום" המתמשך. תהליך זה רק החריף את נקודות
המחלוקת הרגשיות; הוא עיוות את המציאות; הוא החיה
שנאות ישנות; והביא אותנו למבוי הסתום הנוכחי. זו העת
לצאת בגישה חדשה ולהחזיר את עובדות היסוד, שמעולם
- 93 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
לא נטענו בצורה משכנעת על-ידי ממשלות ישראל,
שנמחקו ברשלנות על-ידי אחרים, עוותו על-ידי רבים,
ונשכחו מזמן. אולם, כדי להשיג יעד זה, על מקבלי
ההחלטות לגלות אומץ ולפעול בהתאם.
וכדברי הלל הזקן: "אם לא עכשיו, אימתי?" 002

- 95 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
הערות
1
התעמולה הפלשתינית המכוונת לחולל את הדה-לגיטימציה, הדמוניזציה ובסופו של
דבר חיסולה של מדינת ישראל לובשת צורות רבות ונמצאת מעבר לתחומו של מיזם
זה. מטרתה היסודית של תעמולה זו היא להציג את ישראל כגוף זר המחזיק באופן
בלתי-חוקי ב"פלשתינה הערבית". בנושא ה"כיבוש" נדון במיצג אחר של "אזרחי
קנדה למען זכויות המשפטיות של ישראל". למרבה הצער, הרשות הפלשתינית
מתייחסת בהבנה בהצהרותיה הרשמיות אפילו למתקפות הנבזיות ביותר נגד ישראל
ונגד היהודים. Palestinian Media Watch ( www.palwatch.org ( מדווח בהרחבה
כבר שנים רבות על התבטאויות אלה.
המבקש תרגומים מוסמכים נוספים של חומר מודפס ווידיאו בערבית, בפרסית,
באורדו ובתורכית, יעיין בדו"חות המהימנים המוגשים על-ידי Middle East Media Research Institute ( www.memri.org .)
1 , ראש הממשלה הבריטי, קלמנט אטלי, יזם גם מבצע חבלה חשאי בשנת 2291
מבצע שנודע בשם Operation Embarrass , שכוון להפריע – לעתים קרובות
באמצעים אלימים – לתנועת כל אנייה הנושאת לארץ-ישראל פליטים יהודיים, כפי
שנחשף לאחרונה על-ידי קית' ג'פרי ) Keith Jeffery ( בספרו MI6: The History of the Secret Intelligence Service 1901-1949 . ההיסטוריון הבריטי הנכבד אנדרו
רוברטס כתב סיכום של אירועים אלה: http://www.thedailybeast.com/blogs-and-stories/2010-09-19/mi6-attacked-jewish-refugee-ships-after-wwii/full/#
3 3תאריך זה מתאים לכתובת המופיע במצבת מרפנתח ) Merneptah Stele ( שהיא
האזכור הלא-תנ"כי הקדום ביותר לישראל כאומה. פרעה מרנפתח היא בנו של
רעמסס השני: http://www.allaboutarchaeology.org/merneptah-stele-faq.htm .
אולם, רוב המלומדים המקראיים מעריכים שיציאת מצרים אירעה במאה ה 29
לפנה"ס, ובימים אלה מקדישים עבודה רבה למאורע זה, כשרמת המהימנות משתנה
מעבודה לעבודה. דוגמאות אחדות:
 The Exodus Decoded מאת שמחה יעקובוביץ
( http://exodusdecoded.com/index1.jsp 0 וסקירה מאת ) , WoodBryant G. PhD, Associates for Biblical Research
 http://www.biblearchaeology.org/post/2006/09/Debunking-The-Exodus-Decoded.aspx
 The Exodus Conspiracy מאת טים מהוני
( /http://www.exodusconspiracy.com (, וסקירה מאת ,Kovacs JoeWorldNetDaily: http://www.wnd.com/index.php?pageId=124716 ;
 Ancient Israel in Sinai מאת פרופ' ג'יימס ק' הופמאיר ) James K. Hoffmeir (, מ Trinity International University :
http://www.oxfordscholarship.com/oso/public/content/religion/9780195155464/toc.html
- 96 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
9 את הפלשתים יש המתארים כאחד מ"גויי הים" שהתיישבו לאורך החוף הדרומי של
מדינת ישראל של היום במאה השלוש עשרה לפנה"ס. מוצאם מאגן הים התיכון
המזרחי )כנראה מהאי כרתין(, ושמם הוא המקור לשם Palestine – פלשתינה –
שניתן לארץ על-ידי הקיסר הדריאנוס אחרי נצחון רומא על בר-כוכבא בשנת 238
לספה"נ: http://www.bga.nl/en/articles/filist1.html
הערבים הפלשתיניים של היום אימצו שם זה לעצמם בלי להתייחס לשאלת הקשר
ההיסטורי. במאמר שפורסם ב Jerusalem Post ב 18 לנובמבר 2228 ציטטה שרה
הוניג את גולדה מאיר: "הבריטים החליטו לכנות את הארץ שקיבלו עליה את המנדט
'פלסטיין', והערבים אימצו אותו כשמו העתיק-כביכול של עמם, למרות שלא יכלו
אפילו לבטא אותו נכון, והפכו אותו ל'פלסטין', ישות פיקטיבית." ראה גילוי ארכיאולוגי
חדש כפי שדווח בעיתון הארץ בלשון האנגלית:
http://www.haaretz.com/culture/arts-leisure/dig-backs-biblical-account-of-philistine-city-of-gat-1.166315 .
8 הממצא הארכיאולוגי האחרון הקשור למלך דוד:
http://www.israelnationalnews.com/News/News.aspx/128174
1 הממצא הארכיאולוגי האחרון הקשור למלך שלמה.
http://www.livescience.com/9828-ancient-wall-possibly-built-king-solomon.html
לסיכום מלוכתו של שלמה המלך, ראה:
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/biography/Solomon.html
2 לשחזור מאויר של היבטים שונים של בית המקדש וכן מקומות נוספים הקשורים
להיסטוריה העתיקה של העם היהודי, מכון המקדש
( http://www.templeinstitute.org/gallery.htm ( מציע מגוון מוצגים. מידע נוסף
אפשר למצוא כאן: http://crystalinks.com/solomonstemple.html
1 פרטים הקשורים לשתי הממלכות, ישראל ויהודה, ובכללם – פלישת האשורים
ושנות הביניים שבהן שרדה ממלכת יהודה עד לגלות בבל, מוצגים ב Jewish Virtual Library :
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/Kingdoms1.html
2 להסברים הקשורים למקורות המקראיים, התלמודיים והאחרים המדברים על
נבוכדנאצר וחורבן יהודה, עיין ב Encyclopedia Judaica וב Bible Encyclopedia
כלהלן :
http://www.jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=154&letter=N
http://www.christiananswers.net/dictionary/nebuchadnezzar.html
מסמכים נוספים בעלי עניין: פירוש על גלות בבל של הרב קן ספירו:
http://www.aish.com/jl/h/48938087.html
התנאים שלפני גלות יהודה, הגלות עצמה ושיבת ציון:
http://www.newworldencyclopedia.org/entry/Babylonian_Exile
- 97 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
10 הסיפור ההיסטורי מאז כיבוש בבל בידי הפרסים בהנהגתו של כורש השני ועד
לחורבן הבית השני בשנת 21 לספה"נ, כולל הפניות לתנ"ך ולמקורות נוספים, על-
ידי למברט דולפין:
http://www.templemount.org/secondtmp/html .
22 לזינוקו של אלכסנדר מוקדון וכיבושיו מאסיה הקטנה ועד הודו:
http://www.historyofmacedonia.org/AncientMacedonia/AlexandertheGreat.html
להשקפותיו של אלכסנדר לגבי היהודים וביקורו בבית המקדש בירושלים:
http://jewishencyclopedia.com/view.jsp?letter=A&artid=1120
21 בית סלבקוס ובית תלמי, שושלות שעלו בעקבות מותו של אלכסנדר:
http://www.forumancientcoins.com/historia/seleucid_gen.htm
23 ליחסים שבין יוונים ליהודים, עיין:
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/Greeks.html
וברר אצל Center for Online Judaic Studies : http://cojs.org שיש בו מידע רב.
29 למקורות התקוממות החשמונאים ראה:
http://faculty.bbc.edu/rdecker/phd/depriest/2macca.html
לקראת יהודית רבנית: למחלוקת בין הצדוקים לפרושים, עיין אצל Center for Online Judaic Studies : http://cojs.org
וכן ב Jewish Virtual Library , במיוחד במאמר של מיצ'ל ב' בארד:
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/sadduccees_pharisees_essenes.html
28 סכסוך בין שני בנים לשושלת החשמונאים הביא לכיבוש הרומי של ארץ יהודה על-
ידי פומפיאוס בשנת 13 לפנה"ס. http://www.suite101.com/content/the-decapolis-a-grecoroman-confederation-a84658
הכיבוש הרומי נמשך כ 18 שנים, עד שקמה ממלכה יהודית חדשה בראשות הורדוס
הגדול בשנת 32 לפנה"ס.
http://www.answers.com/topic/herod-the-great
21 ראה את הטכסט המלא של מלחמות היהודים מאת יוספוס פלביוס
http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Aabo%3Atlg%2C0526%2C004&redirect=true
וכן ביוגרפיה קצרה של יוספוס:
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/biography/Josephus.html
22 אחרי יותר מ 20311 שנות היסטוריה יהודית בארץ, ניתן לכאורה לראות במתן שם
חדש לארץ על-ידי הקיסר הדריאנוס מעשה של מה-בכך. אולם, כעבור 20111 שנה,
פגעה "קללת הדריאנוס" בישראל בדרך הבלתי-צפויה ביותר: טענות הערבים שהם
"העם הפלשתיני".
- 98 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
21 חשיבותה של ירושלים לעם היהודי היא מעבר לכל מחלוקת: היא כוללת היבטים
דתיים, היסטוריים, רוחניים ומדיניים, שכולם נדונים במספר רב של ספרים
ומאמרים:
 The Fight for Jerusalem )המאבק על ירושלים(, מאת Dore Gold , בהוצאת
Regnery Publishers Inc.
http://www.jcpa.org/JCPA/Templates/showpage.asp?DBID=1&LNGID=1&TMID=103&FID=448&PID=0&IID=1494
 רפי ישראלי ) Raphael Israeli ( דן בזכויות המשפטיות בירושלים ובהשלכות
תהליך אוסלו לשלום. http:///www.jcpa.org/jl/vp469.htm
 ד"ר ז'ק גאותייה ) Dr. Jacques Gauthier (, עורך-דין קנדי הממוקם בטורונטו
ומומחה במשפט הבינלאומי, הקדיש שנים רבות בחקר הזכויות המשפטיות
וההיסטוריות של העם היהודי לירושלים, וכתב עבודת תזה מקיפה בנושא זה.
עבודתו אינה נגישה באינטרנט. התזה שלו נסקרה על-ידי הלל פנדל Israel National News .) )ערוץ 2
http://www.israelnationalnews.com/News/News.aspx/125049
 צפה גם בראיון בן 98 דקות עם הד"ר גאותייה על ריבונות העם היהודי על
ירושלים ב CTSTV וכן במיצגו בן שעה בשגרירות הנוצרית הבינלאומית
. בירושלים בספטמבר 1121
http://www.youtube.com/watch?v=28qwcVPNy3E )ראיון(
וכן http://jacquesgauthier.blip.tv/file/4453892 )מיצג בשגרירות הנוצרית(
 מבוא קצר לתולדות ירושלים מאז הכיבוש המוסלמי והמשמעות הדתית
ההשוואתית של ירושלים ביהדות ובאיסלאם מוגש על-ידי דניאל פייפס ב The Muslim Claim to Jerusalem :
http://www.meforum.org/490/the-muslim-claim-to-jerusalem
 לסיכום שכתוב ההיסטוריה שנעשה על-ידי ערביי ארץ-ישראל כדי ליצור
דרישות מוסלמיות פיקטיביות לירושלים, דרישות המתדלקות, חלקית, את
הסכסוך שבאזור, ראה The Battle Over Jerusalem and the Temple Mount
מאת ריקי הולנדר :
http://www.camera.org/index.asp?x_context=7&x_issue=4&x_article=1404
22 ראה דו"ח ב"הארץ" )מאי 1112 ( בקשר לתייסיר אל-תמימי:
http://www.haaretz.com/news/pope-walks-out-after-muslim-cleric-accuses-israel-of-slaughter-1.275822
ראה גם הצהרה מאוחרת יותר מאת תייסיר אל-תמימי באוגוסט 1112 , בדיווח של
: ערוץ 2
http://www.israelnationalnews.com/News/News.aspx/133131
11 לסיכום פרשת דרייפוס, ראה: Trial of the Century )משפט המאה(, מאת אדם
גופניק:
http://www.newyorker.com/arts/critics/books/2009/09/28/090928crbo_books_gopnik
- 99 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
12 הטכסט המקורי השלם של "אני מאשים!" ) J’accuse! ( יצא לאור ביומון הצרפתי
יומון L’Aurore : ב 23 לינואר 2121
http://perso.magic.fr/tremong/pascal/lois/jaccuse.html
תרגום אנגלי של הספר ניתן להשגה, לצד המקור הצרפתי:
http://chameleon-translations.com/sample-Zola.shtml
11 הערה: אמיל זולה לא היה מגנו היחיד של דרייפוס. אינטלקטואלים צרפתיים
ליברלים רבים )אנטול פרנס, הנרי פוינקארה ואחרים( הצטרפו לזולה וגינו את
הממשלה, את הצבא ואת מוסד השפיטה על אי-הצדק הבולט שלהם. ז'ן ז'אורס,
סוציאליסט צרפתי ידוע, היה בין המשפיעים ביותר כאשר כתב Les preuves: Alfred Dreyfus בשנת 2211 . מעניין כיצד אומץ פוליטי להגן על האמת אפיין
באותה תקופה את השמאל באירופה.
13 לביוגרפיה מקיפה של בנימין זאב הרצל, הכוללת סרטון וידיאו קצר, ראה את
הדו"ח אצל משרד החוץ הישראלי:
http://www.mfa.gov.il/MFA/MFAArchive/2000_2009/2004/7/Herzl+and+Zionism.htm
19 לדעה הפוכה, ראה "יהודים נגד הציונות" ) Jews Against Zionism (, שרעיונו
המרכזי הוא שהציונות מעודדת אנטישמיות ונוגדת עקרונות יהודיים מסורתיים כפי
שהובעו על-ידי המלך שלמה, הנביא ירמיה וחז"ל. הקורא חופשי להעריך את
רלבנטיות המובאות השונות – או חוסר הרלבנטיות שלהן.
http://www.jewsagainstzionism.com/zionism/herzl/index.cfm
ראה גם את הספד שנשא ישראל זנגוויל על קברו של הרצל ביום לווייתו. הערותיו
המסיימות של זנגוויל אקטואליות במיוחד היום:
http://www.museumoffamilyhistory.com/zionism-zangwill-herzl.htm
18 אפשר לקרוא את התרגום המלא לאנגלית של ספרו של בנימין זאב הרצל, המדינה
היהודית ) The Jewish State (, שתורגם מהגרמנית ע"י סילביה ד'אביגדור ושולב
על-ידי "מידאיסט ווב" עם מבוא מאת עמי איסרוף.
http://www.mideastweb.org/jewishstate.pdf
11 ראה: הקונגרס הציוני הראשון ותכנית בזל:
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/Zionism/First_Cong_&_Basel_Program.html
: ראה גם סיכום דיוני שנים עשר הקונגרסים הציוניים הראשונים, מ 2122 ועד 2212
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/Zionism/firstcong.html
12 . ראה: תולדות הקיסרות העותומנית מנפילת קושטא ב 2983
http://www.historyworld.net/wrldhis/PlainTextHistories.asp?groupid=3142&HistoryID=ab37&gtrack=pthc
11 ראה תפקידו של ת"א לורנס )לורנס איש ערב( במרד הערבי נגד התורכים ואת
תפקידיו הפוליטיים אחר-כך:
http://www.lucidcafe.com/library/95aug/lawrence.html
- 100 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
12 : ראה הדו"ח הצבאי על נפילת ירושלים מה 2 ועד ל 2 לדצמבר 2222
http://www.historyofwar.org/articles/battles_jerusalem1917_fall.html
31 ראה הטכסט המלא של הצהרת בלפור, עם מבוא מקיף מאת עמי איסרוף:
http://www.mideastweb.org/mebalfour.htm
32 פגישה במלון בילטמור בעיר ניו יורק ב 1-22 למאי 2291 בהשתתפות המנהיגים
הציוניים חיים וייצמן, דוד בן-גוריון, נחום גולדמן ועוד. ראה את ההצהרה שפורסמה
ב 22 למאי, עם מבוא מאת עמי איסרוף.
http://www.mideastweb.org/biltmore_program.htm
31 ראה את הטכסט המלא של נאום "ארבע עשרה הנקודות" של הנשיא וילסון:
http://wwi.lib.byu.edu/index.php/President_Wilson%27s_Fourteen_Points
33 ראה טכסט מלא ומפה הקשורה להסכם סייקס-פיקו:
http://www.mideastweb.org/mesykespicot.htm
39 יאן כריסטיאן סמאטס הגיש תזכיר ב 2222 תזכיר בשם "חבר הלאומים: הצעה
מעשית" ) The League of Nations: A Practical Suggestion ( שדן בעיקר בשיטת
המנדטים, רעיון חדש באותה העת. הנשיא וודרו וילסון אימץ את רעיונותיו של
סמאטס ואחרי ימים אחדים של ויכוחים לוהטים בוועידת השלום שהתכנסה
. בפאריס, אומצה החלטת סמאטס על-ידי בעלות הברית ב 31 לינואר 2222
ההחלטה שימשה מאוחר יותר לניסוח סעיף 11 של ברית-היסוד של חבר הלאומים.
לנוסח המלא של החלטת סמאטס, ראה: David Hunter Miller, The Drafting of the Covenant . , עמ' 212-221
38 בין שאר הנושאים הבעייתיים שנידונו ערב הקמת חבר הלאומים, יצוין הדיון הלוהט
בשאלת "השוויון הסוברני". ראה עמ' 23-11 בספר מדינות דמוקרטיות ונורמת
השוויון הסוברני מאת קורט טיילור גאובץ, אוניברסיטת סטנפורד:
http://kktg.net/kurt/publications/pubs/Sovereign%20Equality.pdf
31 ועידת השלום בפאריס ) Paris Peace Conference (: המשתתפים, סדר היום,
הבריתות שנכרתו כתוצאה ממנה והמדיניות של המעצמות הראשיות.
http://www.newworldencyclopedia.org/entry/Paris_Peace_Conference,_1919
ראה גם Margaret MacMillan, Paris 1919: Six Months that changed the world (Random House) . לסקירת הנושאים הקשורים למזרח התיכון במהלך
ועידת השלום בפאריס, ראה: Howard M. Sachar, The Emergence of the Middle East: 1914-1924 (Knopf, 1969) .
32 טכסט של הסכם וייצמן-פייצל, הנושא את התאריך 3 לינואר 2222 , כולל
הסתייגותו של פייצל בתחתית ההסכם.
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/faisaltext.html
- 101 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
31 היו חילופי מכתבים מסועפים בין שריף חוסיין ממכה וסר הנרי מקמהון, הנציב
העליון הבריטי במצרים. אין במכתבים אלה שום דבר החושף התחייבות בריטית
חד-משמעית לכלול את ארץ-ישראל בשטח שיימסר לשלטון ערבי. ראה את חילופי
המכתבים כולם, עם מבוא מאת MidEastWeb :
http://www.mideastweb.org/mcmahon.htm
32 הטכסט השלם של אמנת סוור מכיל 933 סעיפים:
http://wwi.lib.byu.edu/index.php/Peace_Treaty_of_S%C3%A8vres חשוב
במיוחד לשאלת ארץ-ישראל הוא סעיף 46 המפרט במפורש את ההוראות
המיוחדות של המנדט על ארץ-ישראל באשר לבית הלאומי לעם היהודי. סעיף זה
שונה לחלוטין מקודמו, סעיף 49 , הנוגע למנדטים על סוריה ומסופוטמיה.
91 חבר הלאומים, מפרספקטיבה קנדית.
http://thecanadianencyclopedia.com/index.cfm?PgNm=TCE&Params=A1ARTA0004592
92 . הטכסט המלא של ברית-היסוד של חבר הלאומים. ראה במיוחד סעיף 55
http://unispal.un.org/UNISPAL.NSF/0/6CB59816195E58350525654F007624BF או:
http://avalon.law.yale.edu/20th_century/leagcov.asp
91 ראה הערה 39 בקשר להחלטת סמאטס.
93 עו"ד הווארד גריף הוא מחברו של Legal Foundation and Borders of Israel under International Law .
http://www.mazopublishers.com/The%20Legal%20Foundation%20and%20Borders%20Of%20Israel%20under%20International%20Law.html
99 ד"ר ז'ק גאותייה הוא מחברו של SOVEREIGNTY OVER THE OLD CITY OF JERUSALEM: A study of the historical, religious, political and legal aspects of the question of the Old City .
98 ראה הצהרת ההסתדרות הציונית שהוגשה בוועידת השלום בפאריסב 3 לפברואר
:2222
http://www.mideastweb.org/zionistborders.htm
כעבור חודש ימים ) 9 למרץ 2222 (, קבוצת יהודים אמריקניים הגישה הצהרה
משלה, שהביעה התנגדות לייסודו של בית לאומי יהודי בארץ-ישראל:
http://www.al-bushra.org/jerusalem1/statement.htm
יש לציין, כי הרעיונות שהובעו באותה הצהרה עודם נשמעים אצל יהודים אנטי-
ציוניים רבים.
91 : ראה את המלצות ועדת קינג-קריין, 11 לאוגוסט 2222
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/crane.html
- 102 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
92 : ראה הטכסט המלא של החלטת לודג'-פיש מה 31 ליוני 2211
http://www.justicenow4israel.com/lodge-fish.html
91 רישומי ישיבת ארץ-ישראל של המועצה העליונה של בעלות הברית, שנערכה ב -18
19 לאפריל 2211 , ב"ווילה דווצ'אן", פורסמו ב 2281 . ראה: www.cilr.org או
ישירות:
http://docs.google.com/viewer?a=v&pid=sites&srcid=ZGVmYXVsdGRvbWFpbnxjaWxyb3JnfGd4OjZhYTMxODg0N2I5YjQ5OTQ
92 QUESTIA מציעה רשימה ממצה של ספרים, סקירות ומאמרים הקשורים בוועידת
סן רמו ונושאים אחרים בני אותה תקופה:
http://www.questia.com/library/encyclopedia/san_remo_conference_of.jsp
81 לטכסט המלא של החלטת סן רמו ראה: http://www.cfr.org/israel/san-remo-resolution/p15248
82 ישנן מספר אי-הבנות בדבר הלגיטימיות של מדינת ישראל. חלקן נובעות מן ההבדל
שבין "מדינה" ל"אומה". בעוד "אומת ישראל" הוכרה מחדש בוועידת סן רמו
ב 2211 , מעשה המייצג את ההתפתחות החשובה ביותר בהיסטוריה היהודית
המודרנית, הכרזת מדינת ישראל ב 2291 הייתה התוצאה הטבעית של המנדט, בלי
כל קשר לניסוח החלטת החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם, החלטה מס' 212
מנובמבר 2292 , החלטה שלא חייבה איש. הסבר מפורט של עניינים אלה הוגש על-
: ידי הווארד גריף ביוני 1121
http://ko-kr.facebook.com/note.php?note_id=123553227687217
81 לטכסט המלא של אמנת סוור ראה הערה 32 , המדגישה את סעיפים 29 ו 28 של
אמנה זו.
83 ראה מידע מקיף על מצבה של מסופוטמיה – עיראק של היום – , מ 2229 ועד 2231
: כולל המנדט הבריטי שהוחלט עליו בסן רמו ושהוא בתוקף מאז 2211
http://www.archiveeditions.co.uk/titledetails.asp?tid=51
ראה גם המנדט הצרפתי על סוריה ולבנון: http://countrystudies.us/syria/9.htm
89 המושג dhimmitude )מעמד של ד'ימי( הוטבע על-ידי בת יאור ) Bat Ye'or )
שכתבה בהרחבה על היבט זה של המשפט האסלאמי:
http://www.dhimmitude.org
ראה גם מאמר ממוקד יותר מאת בת יאור על הסכסוך הישראלי-ערבי (1979)
http://www.dhimmitude.org/archive/by_aspects_arab_israel_conflict.pdf
88 ראה במיוחד את סעיף 18 של ברית-היסוד של חבר הלאומים, הנכלל בחלק א' של
אמנת ורסאי:
http://avalon.law.yale.edu/imt/parti.asp
- 103 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
81 ראה את הטכסט המלא של אמנת הגבולות הצרפתית-בריטית כפי שפורסם
תחילה: http://untreaty.un.org/unts/60001_120000/20/29/00039449.pdf
ראה גם את ה- International Boundary Study שפורסם על-ידי מחלקת המדינה
: האמריקנית ב 2212
http://www.law.fsu.edu/library/collection/LimitsinSeas/IBS075.pdf
82 מחקר מפורט של תולדות הגבול הישראלי-לבנוני והשלכותיהן כיום, שחיברו דוד
אשל, פרשן ביטחוני ובעבר קצין בצבא ההגנה לישראל.
http://www.dur.ac.uk/resources/ibru/publications/full/bsb8-4_eshel.pdf
81 . ראה את פרקי "יצירת עבר-הירדן" וכן את הספר הלבן של צ'רצ'יל מ 2211
82 "כיון שמעצמות ההסכמה הראשיות מסכימות, לצורך מתן תוקף להוראות סעיף 11
של ברית-היסוד של חבר הלאומים, להפקיד בידי מעצמה מנדטורית שתיבחר על-
ידי אותן מעצמות את ניהול שטח פלשתינה, שהשתייך קודם-לכן לקיסרות
התורכית, בגבולות כפי שייקבעו על-ידיהן" )ההדגשה שלי – ס"ב(.
11 הכרזת עצמאות חד-צדדית שפורסמה על-ידי הקונגרס הסורי הכללי: החדשות
הגיעו לעיתונות האירופאית והאמריקנית במרץ 2211 , אולם דו"ח מלא על ההכרזה
: פורסם על-ידי ה"ניו יורק טיימס" במאי 2211
http://query.nytimes.com/gst/abstract.html?res=9C00E5D6173AEE32A25750C2A9639C946195D6CF
12 היו חילופי מכתבים מסועף ב 1915 - 1916 בין שריף חוסיין ממכה וסר הנרי מקמהון,
הנציב העליון הבריטי במצרים, שייצג את ממשלת בריטניה. לקישורית ראה הערה
.31
11 . ראה הערה 11
13 ראה גם את ה- International Boundary Study שפורסם על-ידי מחלקת המדינה
: האמריקנית ב 2212
http://www.law.fsu.edu/library/collection/LimitsinSeas/IBS075.pdf
19 כבר ב 2212 , התכוונה בריטניה להגביל את העלייה היהודית לארץ-ישראל. הסיבות
העיקריות שהובאו היו אי-ההסכמה הערבית לקיומו של שטח יהודי בעיקרו,
והקביעה השקרית שהארץ לא יכלה בשום אופן לקלוט זרם עולים רציני. ה"ניו יורק
טיימס" דיווח על נאומו של צ'רצ'יל בבית התחתון ב 28 ליוני 2212 )ראה החלק
האחרון של המאמר(:
http://query.nytimes.com/mem/archive-free/pdf?res=9E02E6DA163EEE3ABC4D52DFB066838A639EDE
18 לסיכום הופעת עבר-הירדן והשינויים שחלו בו עד 2281 , ראה את הדו"ח מאת
סנדרסון בק, הכולל גם פרטים מעניינים על תולדות סוריה ולבנון מהתקופה
- 104 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
העותומנית ועד 2211 . לחלק הדן בעבר-הירדן, ראה את החלק האחרון של
המאמר: http://www.san.beck.org/16-5-Syria,Lebanon.html#a6
11 לטכסט המלא של המנדט,ראה:
http://avalon.law.yale.edu/20th_century/palmanda.asp
דיווח מעניין על מקורות המנדט והפרספקטיבה ההיסטורית והפוליטית המלאה
מצוי אצל דוגלס פיית' במאמרו “A Mandate for Israel" שנכתב ב 2223 , בעת
החתימה על הסכמי אוסלו:
www.zionismontheweb.org/middle_east/Israel/Israel_and_palestine_mandate_for_israel.htm
12 מעניין לקרוא את הנרטיב הרשמי של הממלכה ההאשמית של ירדן, כפי הוא מוצג
בחוקה הלאומית הירדנית:
http://www.kinghussein.gov.jo/charter-national.html
במבוא ההיסטורי של המסמך, אנו מוצאים ש"הירדנים ראו בתנועה הציונית את
האיום הגדול יותר גם עליהם עצמם וגם על האומה הערבית בכללותה". מפארים
במסמך את הראשונה שבסדרת המתקפות הערביות על היישובים היהודיים )ה 11
לאפריל 2211 (; את הצהרת בלפור מתארים בו כמנוגדת ל"חוקים הדתיים
והאזרחיים המוכרים לעולם", ומטילים עליה את האשמה ל"תנאים המידרדרים
במהירות בארץ-ישראל". אולם, בפועל, כל ועדות החקירה ) Commissions of Enquiry ( שהוקמו על-ידי הבריטים מ 2211 ועד 2231 מאשימות את הערבים
בהסתה לאלימות.
בפרק השביעי – הקשר הירדני-פלשתיני, קוראים על "האיום הגזעני הציוני
והאימפריאליסטי המסכן את קיומה, תרבותה ומורשתה הקדושה של האומה
הערבית … " וכן את דחיית אופציית "ירדן היא פלשתין", למרות הזהות המשותפת
לירדנים ולפלשתינים: "ירדן ופלשתין הן מטבע ערבי אחד שהוטבע על-ידי מאבקם
המשותף להתנגד לתכנית הציונית להתרחב והן דוחות בהחלטיות את קשר
המולדת האלטרנטיבית."
. אעפי"כ ישראל חתמה על הסכם שלום עם ירדן ב 2229
11 הוא הדין במיוחד בצרפתית, שם "יישובים" נקראים דרך-קבע "מושבות" –
“Colonies” .
12 : ראה הטכסט המלא של אמנת ג'נבה הרביעית, במיוחד סעיף 92
http://www.icrc.org/ihl.nsf/7c4d08d9b287a42141256739003e636b/6756482d86146898c125641e004aa3c5
21 ראה The Legal Consequences of the Construction of a Wall in the Occupied Palestinian Territory , הדעה המייעצת של בית המשפט הבינלאומי לצדק, ב 2
: ליולי 1119
http://www.icj-cij.org/docket/index.php?pr=71&code=mwp&p1=3&p2=4&p3=6&case=131&k=5a
- 105 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
22 לגבי היישובים וחוקיותם, בניגוד הדעה הרווחת, ראה: הערכת מומחים על-ידי שני
- משפטנים בינלאומיים ראשונים במעלה: יוג'ין ו. רוסטוב ויוליוס סטון:
http://www.tzemachdovid.org/Facts/islegal1.shtml ) )י"ו רוסטוב, 2222
http://www.aijac.org.au/resources/reports/international_law.pdf )ג', סטון,
)2211 http://www.strateias.org/international_law.pdf
- משה דן ) Dann : (, מאי 1112 Legality of the Settlements
http://www.tzemachdovid.org/Facts/islegal3.shtml
- : ריקי הולנדר, אוקטובר 1112 Settlements and the reports in the media
http://www.camera.org/index.asp?x_article=259&x_context=2
- יוסף פארה, "סוגיית היישובים", 0220
http://www.sullivan-county.com/id4/farah1.htm
- ג'פרי הלמרייך, "היבטים דיפולמטיים ומשפטיים של עניין היישובים", ינואר
:2003http://www.jcpa.org/brief/brief2-16.htm
- דוד מאיר-לוי, "כיבוש ויישובים: האגדה והמציאות", יוני :2005
http://archive.frontpagemag.com/readArticle.aspx?ARTID=8158
- ג'רלד אדלר, "שמירת הירושה המשפטית: זכויות ההתיישבות ב'שטחים
הפלסטיניים הכבושים", ספטמבר :2009 http://www.journalonline.co.uk/Extras/1007008.aspx
- דייויד מ' פיליפס, "אגדת היישובים הבלתי-חוקיים", דצמבר :2009
http://www.commentarymagazine.com/article/the-illegal-settlements-myth/
- אלן בייקר, "סוגיית היישובים: עיוות אמנת ג'נבה והסכמי אוסלו", ינואר :2011
http://www.jcpa.org/JCPA/Templates/ShowPage.asp?DRIT=1&DBID=1&LNGID=1&TMID=111&FID=378&PID=0&IID=5603&TTL=The_Settlements_Issue:_Distorting_the_Geneva_Convention_and_the_Oslo_Accords
- דייויד מטס, "היישובים: פירוקם או סתירתם", יוני :2011
http://www.jewishtribune.ca/TribuneV2/201011033654/index.php?option=com_content&task=view&id=4430&Itemid=53
- עמדת משרד החוץ הישראלי: http://www.aish.com/jw/me/48939282.html
21 ראה הטכסט המלא של מגילת האו"ם:
http://www.xiamenacademy.org/upload/UN%20Charter.pdf
23 החלטה 181 של העצרת הכללית של האו"ם המליצה על חלוקת ארץ-ישראל
ונתקבלה ב 12 לנובמבר 2292 . שים לב שהאזור הנקרא היום בטעות "הגדה
המערבית" נקרא "יהודה ושומרון" בגוף ההחלטה.
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/partition.html
החלטת או"ם זו נדונה עוד בהמשך דברינו.
29 ראה הטכסט המלא של אמנת וינה על חוק האמנות, שפורסמה ב 2212 ונכנסה
לתוקפה ב 2211 )בייחוד, סעיף b :2102
- 106 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
http://www.fco.gov.uk/resources/en/pdf/3706546/3892733/10149409/TrTS58.1980VCLT
28 ראה הדעה המייעצת על "התוצאות המשפטיות לגבי מדינות מהמשך נוכחותה של
דרום אפריקה בנמיביה" ) The Legal Consequences for States of the Continued Presence of South Africa in Namibia (, שפורסמה על-ידי בית-המשפט
: הבינלאומי לצדק ב 12 ליוני 2222
http://www.icj-cij.org/docket/?sum=296&code=nam&p1=3&p2=4&case=53&k=a7&p3=5
21 ראה הטכסט המלא של האמנה האנגלו-אמריקנית:
http://www.justicenow4israel.com/anglo-american.html
22 ראה סעיף 5 של חוקת ארה"ב, העוסק ב"חובות, עליונות, שבועות":
http://www.usconstitution.net/const.html#Article6
21 ראה טכסט מלא של הספר הלבן של מקדונלד, עם מבוא מאת MidEastWeb :
http://www.mideastweb.org/1939.htm
22 ראה הערה 22 לדעות שונות בדבר חוקיותם של ה"יישובים".
11 המופתי הגדול של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, חייו, אמונותיו, פעילות
ההסתה שלו וקשריו עם גרמניה הנאצית:
http://www.palestinefacts.org/pf_mandate_grand_mufti.php
12 ראה דו"ח מסכם בקשר לוועדת החקירה של הייקרפט:
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/haycraft.html
11 ראה את הטכסט המלא של הספר הלבן של צ'רצ'יל עם מבוא מאת עמי איסרוף.
http://www.mideastweb.org/1922wp.htm
13 . ראה הערה 32
19 ההרחבה למזרח של עבר-הירדן אירעה ככל הנראה באותו זמן שיישבו את
גבולותיו של איזור כאף בחלק הצפוני של חצי-האי ערב, במהלך של משא ומתן בין
הבריטים לאבן-סעוד, שהיה אז סולטן נג'ד )ראה עמ' 1 של ה International Boundary Study שחובר על-ידי מחלקת המדינה האמריקנית:
http://www.law.fsu.edu/library/collection/limitsinseas/ibs060.pdf
ראה גם את ההערות בנוגע לעבר-הירדן בפרקנו: המנדט על ארץ-ישראל:
'חלוקה' ראשונה.
18 מהרצאתו של סר מרטין גילברט, "לקראת מדינה יהודית" ) Towards Jewish Statehood ( בטקס של הפדרציה הציונית לכבוד יום השנה התשעים להצהרת
. בלפור, שנערך במשרד החוץ בלונדון, ב 32 לאוקטובר 1112
- 107 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
11 ראה את המסקנות העיקריות של ועדת החקירה של שאו:
http://en.wikipedia.org/wiki/Report_of_the_Commission_on_the_Palestine_Disturbances_of_August,_1929,_Cmd._3530
12 ראה הטכסט המלא של דו"ח הופ-סימפסון בענייני העלייה, ההתיישבות והפיתוח:
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/Hope_Simpson.html
11 דברים שאמר מושל סיני בחלקו בדו"ח הוועדה לענייני ארץ-ישראל, כפי שדווח על-
: ידי ויקטור שארפ בנובמבר 1112 http://www.think-israel.org/sharpe.judenraus.html
12 ד"ר הרי מנדלבאום מברר את ההיסטוריה הארוכה של הערבים בארץ-ישראל
ובסביבתה, כולל העלייה החדה במספרם בירושלים מאז שנות העשרים של המאה
העשרים:
http://knol.google.com/k/the-arabs-in-the-holy-land-natives-or-aliens
21 ראה את הטכסט המלא של הספר הלבן של פספילד:
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/passfield.html
22 ראה סיכום של מקורות המרד הערבי משנת 2231 עד לדיכויו הסופי על-ידי הכוחות
: הבריטיים ב 2232
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/riots36.html
לניתוח מפורט יותר של מקורות המרד, המאורעות שבעקבותיו ותוצאותיו, ובכלל
אלה ביבליוגרפיה ממצה, עיין בדו"ח של Zionism-Israel Information Centre :
http://www.zionism-israel.com/dic/Arab_Revolt.htm
21 ראה הטכסט המלא של דו"ח ועדת פיל:
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/peel1.html
23 בקונגרס הציוני העשרים, נתן דוד בן-גוריון ביטוי מובהק לזכות הבלתי-ניתנת-
לביטול של העם היהודי לארץ-ישראל:
"שום יהודי אינו רשאי לוותר על זכותו של העם היהודי ושל ארץ-ישראל להתקיים.
שום גוף יהודי אינו ראשי לנהוג כך. אין יהודי החי כיום שבידיו הסמכות לוותר על
אף שעל אדמה. זכות זו נשמרת על-ידי העם היהודי במהלך הדורות ולא ניתן לוותר
עליה בשום תנאי. אפילו יקום בתקופה כלשהי אדם שיצהיר כי מוותרים על הזכות
הזאת, אין להם לא הכוח ולא הסמכות לשלול אותה מהדורות העתידים להיוולד.
העם היהודי אינו מחויב ואינו אחראי לכל ויתור כזה. זכותנו על האדמה הזאת,
בשלמותה, יציבה, בלתי-ניתנת לשלילה ונצחית. ועד לבוא הגאולה השלמה, לא
נוותר על זכות היסטורית זו."
אולם, בשל הדחיפות של העלייה היהודית לארץ-ישראל בתקופת הנאצים, הסכימו
בן-גוריון וייצמן עקרונית להצעת הלורד פיל, בתקווה שהבריטים ישפרו את
הצעתם לחלוקה. גישתם, שאומצה בסופו של דבר בקונגרס הציוני, נתקלה
בהתנגדותם החריפה של הרביי סטיבן וייז )מחלוצי התומכים בציונות(, מנחם
- 108 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
אוסישקין )מהתנועה הרביזיוניסטית, שפרשה זמנית מההסתדרות הציונית( ויצחק
טבנקין )תומך נלהב ביישוב הארץ(.
: ראה סיכום הדיונים בקונגרסים הציוניים מ 2213 עד 2291
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/Zionism/zionman.html
29 ראה הטכסט המלא של דו"ח ועדת וודהד:
http://www.mideastweb.org/1938peeldecision.htm
28 : ראה סיכום קצר של דיוניה ותוצאותיה של ועידת סט. ג'יימס ב 2232
http://www.answers.com/topic/london-roundtable-conference
21 ראה הטכסט המלא של הספר הלבן של מקדונלד:
http://www.mideastweb.org/1939.htm
22 רמז להסכם מינכן מספטמבר 2231 , כאשר ממשלות בריטניה וצרפת )בראשות
נוויל צ'מברליין ואדוארד דלדייה( הסכימו לדרישות היטלר בקשר לסודטנלנד, ובכך
בגדו בצ'כים והפכו את "מינכן" לסל של פיוס פוליטי ללא תכלית.
21 החלטת העצרת הכללית של האו"ם מס' 181 קראה לחלוקת ארץ-ישראל
ונתקבלה ב 12 לנובמבר 2292 . שים לב לכך שהאזור שנקרא היום שלא בצדק
"הגדה המערבית" נקרא בטכסט ההחלטה "יהודה ושומרון", כראוי:
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/partition.html
22 . ראה הערה 82
211 ראה הטכסט המלא של מגילת האו"ם:
http://www.un.org/en/documents/charter
212 בעקבות מלחמת ששת הימים של יוני 2212 , החליטה ממשלת ישראל בראשות
ראש הממשלה לוי אשכול, שלא להחיל את המשפט הישראלי על השטחים
החדשים של יהודה ושומרון – כפי שחייבים היו לעשות על-פי המשפט החוקתי של
המדינה – אלא דווקא להחיל מרצונה החופשי את הוראות המשפט הבינלאומי
המתייחסות לתפיסה לוחמתית )תקנות האג משנת 2212 , ואמנת ג'נבה הרביעית
.) מ 2292
http://avalon.law.yale.edu/20th_century/hague04.asp )תקנות האג: ראה
סעיפים 42 - 43 .)
http://www.icrc.org/ihl.nsf/7c4d08d9b287a42141256739003e636g/6756482d86146898c125641e004aa3c5 ) )אמנת ג'נבה הרביעית; ראה בייחוד סעיף 92
החלטה זו נתקבלה ע"י ראש הממשלה אשכול משתי סיבות: למנוע חוסר-איזון
דמוגרפי ולשמור את הדרך פתוחה למשא-ומתן לשלום עם הערבים. אולם,
הערבים דחו כל משא-ומתן לשלום או אפילו הכרה במדינת ישראל בוועידת
חרטום בספטמבר 2212 , ובכך פיזרו לכל הרוחות את התקוות ליישוב הסכסוך
בדרכי שלום בעתיד הנראה לעין: http://www.mideastweb.org/khartoum.htm
)החלטות חרטום, עם מבוא מאת עמי איסרוף(.
- 109 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
211 : דבריו של ז'ן ז'אורס בנאום שנשא ב 2213 Le courage, c'est de chercher la vérité et de la dire; c'est de ne pas subir la loi du mensonge triomphant qui passe, et de ne pas faire écho, de notre âme, de notre bouche et de nos mains aux applaudissements imbéciles et aux huées fanatiques .
213 הנרי קיסינגר: "כאשר רדיפת השלום נעשית ליעד הבלעדי של מדיניות החוץ, היא
נעשית לכלי זין בידי האכזרי ביותר. היא מוליכה לפירוק נשק מוסרי."
ראה גם: סלומון בנזמרה, "השלום איננו היעד הנכון" ) Peace is the Wrong Objective . 11 ליולי 1112 ,)
http://www.americanthinker.com/2007/07/peace_is_the_wrong_objective_1.html
219 "צדק, צדק תרדוף". הקשר בין האמת, הצדק והשלום חרוט עמוק במחשבת
ישראל: "על שלושה דברים העולם עומד: על האמת, על הצדק ועל השלום"
)משנה, אבות א:יח(.
218 תומס אקוינס: Thomas Aquinas: Summa Theologica, Second Part, Part II, Question 29, Article3, Reply to Objection 3 :.
http://www.newadvent.org/summa/3029.htm
211 : ראה סיכום של שלבי תהליך השלום של אוסלו, מ 2222 ועד 1112
http://www.palestinefacts.org/pf_1991to_now_peace_process_outline.php
לתכניות שלום מאוחרות יותר, ראה:
The Arab Peace Initiative (March, 2002) - עם מבוא מאת עמי איסרוף.
http://www.mideastweb.org/saudipeace.htm
The Performance-Based Roadmap to a Permanent Two-State Solution - (April, 2002)
http://www.mfa.gov.il/MFA/Peace+Process/Guide+to+the+Peace+Process/A+Performance-Based+Roadmap+to+a+Permanent+Two-Sta.htm
The Geneva Accord (December 2003) - שנהגה על-ידי יוסי ביילין ויאסר עבד
רבו, וזכתה לשבחים מאת נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר:
http://www.cartercenter.org/documents/nondatabase/genevaaccorddoc.pdf
212 רשת ההמצאות והעיוותים ההיסטוריים התרחבה עוד בנובמבר 1121 , כאשר
פקיד בכיר של הרשות הפלשתינית טען שלכותל המערבי של הר הבית בירושלים
לא היה שום קשר ליהדות.
http://www.reuters.com/article/2010/12/01/us-palestinians-israel-wall-idUSTRE6B00LQ20101201
אבסורד פלשתיני אחרון זה עורר גינויים חריפים מממשלת ישראל וממחלקת
המדינה האמריקנית. מספר שבועות לאחר מכן, הסירה הרשות הפלשתינית את
הדו"ח מהאתר שלה, למרות טענת המחבר עד היום שהדו"ח משקף את האמת.
http://www.jpost.com/MiddleEast/Article.aspx?id=197518
- 110 -
)אקלזמ"י( אזרחי קנדה למען זכויותיה המשפטיות של ישראל
מכות מתמשכות אלה נגד ההיסטוריה היהודית נראות כלחם חוקה של התעמולה
הפלשתינית: ראה הצהרתו של השייח' תייסיר אל-תמימי, הקאדי הראשי של
: הרשות הפלשתינית, באותו עניין באוגוסט 1112
http://www.israelnationalnews.com/News/News.aspx/133131
211 מפרקי אבות )א:יד(: "אם אין אני לי, מי לי? ואם אני לי, מה אני? ואם לא עכשיו,
אז אימתי?" http://www.aish.com/sp/pg/48893292.html


Local Arabs is the description of the Arabs in what was formerly known as the region of Palestine, which is the Land of Israel.
It is an insult and it is promoting the perpetration of a fraud by calling the local Arabs nothing else than local Arabs. Prior to the mid sixties they were called Arabs all of a sudden they woke up one morning and decided in order to promote their fraud and deception to assume the title the Jews had since the Romans renamed the Land of Israel Palestine and Jerusalem Aelia Capitolina.
YJ Draiman


There will never be a second Arab-Palestinian State West of the Jordan River; they have Jordan which is Jewish territory.

If the U.S. was conquered by various nations over a thousand years plus and than some outside forces helped Americans defeat the occupiers and regain its sovereignty and set up the American U.S. government again, would you consider the Americans as occupiers.
I will take it a step further. Many Americans who were displaced by the occupying forces in America were forced out of their homes and returned to the U.S., would you consider them occupiers or people returning to their homes.
If Mexico which had numerous wars and battles with the U.S. decided to fire thousands of rockets against the U.S., would you tolerate it or you would demand your country respond with extreme force at all costs, no holds barred and stop this rockets and terror attacks against Americans and women and children.
YJ Draiman


The Arabs in The Land of Israel are illegal squatters. Illegal intrusion. Illegal Trespass

        

No comments:

Post a Comment